גת עתיקה – חדשה

מנזר מן התקופה הביזנטית נחשף בדרומה של בית שמש, ובו גת ובית בד שלא היו ידועים עד כה

מאת פרופ' עמוס הדס

באחרונה פרסמה דוברת רשות העתיקות ידיעה לפיה, מדרום לבית-שמש נחשפו שרידי מנזר, שעל ידם בית-בד לייצור שמן וגת ליצור יינות. לא היה בידיעה זו משהו מרעיש אלא עוד אחת מיני ידיעות רבות של ממצאים ארכיאולוגיים הנחשפים מדי פעם בפעם, בין אם בכונת מכוון ובין אם במקרה כבאירוע זה. למותר לציין כי מועטים למדי הם המקומות בישראל וסביבתה, אשר חפירה או פעילות פיתוח בהם לא יביאו לגילוי ממצאים קדומים בעלי חשיבות ולחשיפתם.

חפירת רשות העתיקות באתר. צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות

כך היה גם במקרה זה. בשטח שיועד להכשרה לצורך הרחבת השטח הבנוי של דרום בית-שמש, נערך כמקובל סיור רגלי לבחינת אפשרות הימצאותם של אתרים וממצאים ארכיאולוגיים. במהלך סיור זה נראו על פני השטח בורות מים סתומים, פתח למערה, ומעט ראשי קירות. רמזים אלה לעולם החבוי מתחת לפני הקרקע, הביאו לעריכת חפירה ארכיאולוגית מקיפה. זו חשפה חיים עשירים מהתקופה הביזנטית שעד עתה לא היו מוכרים.

המתחם מוקף בקיר חיצוני, ומחולק בפנים לשני אזורים: אזור תעשייתי ואזור פעילות ומגורים. באזור התעשייה נחשף בית בד לייצור שמן זית, מרשים בגודלו ונדיר בהשתמרותו. מחוץ למתחם הבנוי נחשפה גת גדולה. באזור המגורים שבמתחם נחשפו חדרים אחדים, שבחלקם השתמרו רצפות של פסיפס צבעוני. החדרים הרחבים היו בני שתי קומות לפחות, נבנו מאבני גזית נאות, כותליהם היו טוחים בטיח משובח, והרצפות רוצפו בפסיפסים צבעוניים, בהם אחד יפה במיוחד: הוא מעוטר באשכול ענבים שסביבו זר של פרחים הנתון בתוך מסגרת גיאומטרית. הבניה המרשימה, התיארוך לתקופה הביזנטית, רצפות הפסיפס המפוארות, ממצאי חלונות ורעפים ומתקני הייצור החקלאיים בתוך מתחם המגורים, מוכרים לארכיאולוגים ממנזרים רבים נוספים בני התקופה.

כולם מהתקופה הביזנטית

במהלך החפירות נחשפו שרידי מבנה המנזר והמתקנים שעל ידו: מאפיה, גת, בית בד ומבנים נוספים, כולם מהתקופה הביזנטית – תחילת המאה הרביעית עד אמצע המאה השביעית לספירה. החפירה נוהלה על ידי אירנה זילברבוד ושותפתה לחפירה תהילה ליברמן.

המתחם ממעוף המטוס. צילום: חברת 'גריפין צילום אוירי', באדיבות רשות העתיקות

בהודעת דוברת רשות העתיקות נמסר, כי לדעת החופרות המתקנים החקלאיים באתר – הגת ובית הבד – שימשו כ"מתחם תעשייתי" חשוב, שהיה שיך למנזר שלידם. בהודעת הדוברת לא נמסרו פרטים מלאים, למעט תמונות ספורות, אשר קשה ללמוד מהן על מבנה המתקנים החקלאיים, ועוד פחות מכך על דרך הפעלתם ועל היקפי תפוקתם. נראה לפיכך, כי בכדי שאפשר יהיה להעריך את היקפי תפוקת השמן והיין של המתקנים האלה, יש להמתין לפרסום פרטי החפירה במהלך החודשים הקרובים, או אף השנים שיבואו.

באתרי אינטרנט שונים צצו במהלך החודשים החולפים שרטוטים ראשוניים – ללא סרגלי מידה – של חלק מן המתקנים, כמו גם תמונות ברורות ומזויות המאפשרות ניתוח ראשוני של הממצאים. בכתבה זו נתרכז במיקום האתר, בגת שנחשפה, ונעריך באופן מושכל עד כמה ניתן להסכים עם המינוח ה"מתחם התעשייתי" שטבעו חופרות האתר.

מכלל הפרטים שנאספו מן התמונות באתרי האינטרנט, אפשר לומר כי הגת כללה משטח דריכה-תסיסה מרובע בן כ-40 מטרים רבועים. ניתן להניח שמשטח הדריכה היה מדופן בקיר אבנים מטויח, אשר במרכזו מבנה רבוע ששימש כבסיס למכבש סחיטה בָּרגִי. על פי שרטוט גס נטול מידות, נחשפו שתי תעלות, או שני פתחי יציאה לנוזלים ממשטח הדריכה. פתח אחד מחובר לבור קטן, והשני לבור איגום גדול יחסית בו הותקן באחת הדפנות גרם מדרגות. ממולו נמצא שקע חצי כדורי, שבו נאספו שיירים ומשקעים מן היין ששהה בבור האיגום. בצד הגת שתוארה נמצא משטח משני, אשר יתכן כי שימש כמשטח תפעולי למשלוחי ענבים טרם דריכתם, או כמשטח דריכה או שיירים ממנו שהיו שייכים אולי לגת שכנה שלא נמצאה.

60,000 ליטר יין בשנה

תמונת הפסיפס. במרכז: אשכול ענבים הנתון בתוך זר פרחים. צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות

עתה ננסה לאמוד את כושר הייצור של הגת והיקפו. משלוחי היֵינָבִים שהובאו נדרכו על משטח הדריכה כשמוצאיו פקוקים. אם מעיסת יֵינָבים* שגובהה 45 סנטימטר הופק נוזל תירוש בגובה כ-30 סנטימטרים, הרי שבמחזור דריכה אחד יוצרו כ-12,000 ליטרים תירוש גולמי. אלה הושארו במשטח הדריכה הפקוק לתסיסה כוהלית שנמשכה כחמישה עד שבעה ימים. משזו שככה אפשר היה להפריד בין היין הראשוני ובין שרידי הזגים, שיזרות האשכולות, וחרצני הענבים. מכאן שהפקק לכיוון בור האיגום נפתח והנוזלים ניגרו – זרמו לבור האיגום בזרימה חפשית, ליצירת יין נֶגֶר (Free run wine). היין בבור האיגום טופל לשיקוע מוצקים וחומרי רחף לצילולו. אזי הועבר היין לאמפורות – אולי כאלו המוכרות כ'כַדֵּי עזה ואשקלון' מאותה תקופה.

בשל ההפרדה בין הבור הקטן לבור האיגום, נראה שהמשך ההליך היה כדלקמן: עם תום הליך הגרת היין לבור האיגום, נאטם המעבר לבור האיגום ונפתח המעבר אל הבור הקטן. בשיירי היינבים שנותרו במשטח הדריכה-תסיסה היתה עוד כמות ניכרת של יין, שלא ניגר מהם האופן חופשי. הם נאספו, ונסחטו במכבש הברגי. היין שהופק כך ניגר אל הבור הקטן ליצירת יין סַחַט (Pressed wine). בכך יוצרו שני מיני יינות מתסיסה אחת. בכל עונה אפשר לבצע שניים עד חמישה מחזורי תסיסה וייצור כאלה. חישובים אלה מחווים על כך כי מהגת שנחשפה אפשר היה להפיק עד כדי 60,000 ליטר יין בשנה.

300 ליטר לאיש

בימים הללו היה זה מקובל שאדם בוגר שותה כדי 240-300 ליטר בשנה. מכאן שבהיקף הייצור של הגת שנתגלתה היה כדי לספק את צרכי היין של 250-300 בוגרים בשנה. כמות מתאימה לדיירי המנזר, כמו גם לעוברי אורח ששהו במנזר או באורחן צמוד לו. לאור ההשערות והאומדנים שעלו כאן נראה, כי גת כזו אינה מתקן תעשייתי משמעותי, אך גדול דיו לספק את צרכי דיירי המנזר ואורחי בית ההארחה שלידו. אני מעלה את האפשרות שהיה במקום בית הארחה, בשים לב למיקום המנזר ולמתקניו.

המנזר נמצא בסמוך לדרך ראשית וחשובה בתקופה הביזנטית. דרך שחיברה את דרך הים – אשר נמשכה לאורך מישור החוף – מעזה ואשקלון אל דרך מרגלות שדרת הרי-יהודה ו"הכניסות" לעבר חברון וירושלים. לאורך דרך זו נחשפו במהלך השנים מערכות ייצור יין משפחתיות ואף תעשייתיות, בהן 'חוות המיל השלישי' ליד אשקלון, גתות גבעה 113, גת על יד שדה משה, ואחרות. לכן מיקומו המיוחד של המנזר ובודאי מציאוּת אורחן לידו, חייבו גם מציאות גת ובית בד לצרכי הנזירים והנוסעים בדרך. עם זאת, הגת שנחשפה אינה נראית כתעשייתית. רק פרסום מפורט של פרטי הממצאים, יאפשר אומדנים והערכות מדוייקים מאלה שהעליתי כאן.

ד"ר יובל ברוך, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, מסר כי לאחר חשיפת המתחם והכרה בחשיבותו החלו רשות העתיקות ומשרד הבינוי והשיכון בפעולה לשמירה, לשימור, ולפיתוח הממצאים, כאתר ארכיאולוגי פתוח בלבה של השכונה החדשה שאמורה להיבנות במקום.

—-

* יֵינָב: פרי הגפן המיועד ומתאים לעשיית יין. יֵינָבִים הם ענבים המיועדים לייצור יין בלבד, להבדיל מענבים המיועדים למאכל ואינם מתאימים לייצור יין (Raisin de cuve, Wine grape).

עמוס הדס

הכותב הוא דמות מוכרת ומוערכת מאוד בקהיליית היין בישראל. הוא מומחה במדעי הקרקע והסביבה ולו מוניטין בינלאומיים בתחומי פיזיקת הקרקע וההורטיקולטורה. מאז פרישתו לגמלאות עוסק הדס בחקר מערכות חקלאיות עתיקות לייצור יין ושמן זית, והדמייתן. בין מחקריו, הקשר בין יכולות הייצור לגודל האוכלוסיה בעת העתיקה, כמו גם הקשר בין הקרקע, האקלים ושיטות הגידול לאיכות התוצר החקלאי במטעי פרי, בדגש על כרמי יֵינָבִים.

עם ספריו של עמוס הדס נמנה גם הספר הייחודי 'הגפן והיין בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל'.