מסעדה איטלקית כשרה, ראשון לציון

מבקרנו לעניינים שבינו לבין צלחתו הכשרה, הלך לטעום את מסעדת 'אלפרדו' החדשה. עושה רושם שעוד ישוב לשם

מאת בני דון-יחייא

עולם המסעדות בישראל פורח כיום, כפי שכבר מזמן לא היה. עוד ועוד מסעדות חדשות נפתחות. מסעדות ישראליות זוכות להכרה בינלאומית ובציוני שיא. הפריחה לא פוסחת גם על המסעדות הכשרות.

אלפרדו היא מסעדה של אוכל איטלקי, שיש לה כבר כמה סניפים בארץ, כולם כשרים. עכשיו נפתח סניף חדש ברחוב הלח"י 10, במערב ראשל"צ. המסעדה מגישה תפריט לא בשרי, עם מגוון נאה של מנות. היא רחבת ידיים, מעוצבת נאה, המרווח בין השולחנות סביר, המלצריות והמלצרים מחוייכים, ואני הייתי רעב.

 לחם כקערה ותפוזים קטנים

בת זוגי לסעודה פתחה ב'סוּפָּה אה לה פוּנגִי', שזה בלשון הקודש מרק פטריות. המרק מוגש בתוך לחם כפרי עגול המשמש כקערה. לא חידוש מרעיש, אבל תמיד אחלה של מראה. זהו מרק שמפיניון ופורטבלו בשמנת. טעים, ריחני, ארומה נוסטלגית של המטבח של אמא, אבל נשמה יתירה לא היתה שם. 35 שקל.

אני פתחתי באָרָנצִ'ינִי – כדורי אורז מטוגנים, פריכים, ממולאים בעשבי תיבול ובגבינת מוצרלה. המצע הוא רוטב עגבניות שהושבח במעט פסטו. מעדן מעולה לפתיחה. 42 שקל. הארנצ'יני נראים קצת כמו תפוזים קטנים, ואכן, פירוש השם הוא תפוזים קטנים. בשביל המעדן הזה אחזור לאלפרדו.

למנה עיקרית חפצתי בדג. לא הייתי במצב רוח עירני להתעסק בעצמות, ולכן הזמנתי פילה אמנון. הוא אפוי בתנור לבנים, נבזק עליו כמובן שמן זית ומידה שקולה של שום וגם עשבי תיבול. איך לומר בזהירות, בלי לפגוע בכבוד הנפטר? המנוח היה בא בימים. שקד ישגר לי על הסיפא הזאת לבטח לייק גדול. אני אשיב לו: אתה בטוח שהקוראים יבינו את השנינה הנאה? הוא ייעלב: הקוראים שלי הם האינטליגנטים ביותר! ואני אסכים איתו.

האמנון לא היה רך דיו, וטעמו היה בינוני. אסתפק ברמז הדג הזה. 75 שקל. לדג התלווה סלט רענן ולעניין.

אלפרדו די לליו וניוקי סלק

ובמה בחרה בת זוגי לארוחה אחרי המרק? במנת פטריות שמפיניון ממולאות בתערובת גבינות. היו שם אגוזי מלך מקליפורניה, עשבי תיבול, ציפוי פריך ומצע של רוטב אלפרדו. היא נהנתה מאוד, והסכמתי איתה. 42 שקל.

רוטב אלפרדו, שעל שמו קרויה רשת המסעדות, הוא רוטב חלבי עשוי חמאה, שמנת ושום. לעתים מוסיפים לו רכיבים נוספים, כגון עשבי תיבול, פרמיג'אנו ופטריות קצוצות. רקח אותו לפני כמאה שנים שף רומאי נחבא אל הכלים, ששמו אלפרדו די לֶליוֹ.

המטבח האיטלקי, דרך אגב, שפוט על רטבים. בין השאר הם מגוונים את הפסטות בשלושת הצבעים של דגל איטליה – אדום, לבן וירוק.

אחר כך הזמנו ניוֹקי סלק ממולָא בגבינת צאן ובפיסטוקים, עשוי ברוטב שמנת, עגבניות מיובשות, חמאה וגבינת פרמיג'אנו. רמז עדין של יין לבן עלה מן המעדן האדמדם הזה. גם ממנו נהנינו שנינו. 56 שקל.

לפני המנה האחרונה שוחחנו על קסמו של המטבח האיטלקי, שהישראלים כל כך אוהבים. הוא מזוהה בעיקר עם סוגים שונים של פאסטה – מקרוני, רביולי, פֶּנֶה, ריגאטוני, פפרדלה, פארפלה, טאליאטלה ועוד שלל שמות מקסימים כאלה – ועם פיצות וגלידות.

קל להכין פאסטות למיניהן, שמות המאכלים מעלים חיוך – פיצה נאפוליטנה, רוטב בולונז, מוצרלה, לינגוִ'ינֶה, פטוצ'יני, פוקאצ'ה, מינֶסטרונֶה. ילדים משתגעים על האוכל הזה. הם אוהבים להכינו וגם לאכול אותו, וגם לשטוף את העיניים בצורות השונות של הבצקים. אני חושב שזה מסביר את הפופולריות שלו אצלנו.

ועכשיו למנה האחרונה. בחרנו בפּאי פּרוֹפִיטֶרוֹל זוגי. בגלל השם ובגלל התמונה בתפריט המתוקים. הפאי גדוש בפרופיטרולים – פחזניות בלשון הקודש – ממולאים בקרם וניל בציפוי שוקולד וניל, ויש בו גם טוִ'ילִים (tuile) – עוגיות דקיקות וקריספיות – של שוקולד. מוס שוקולד לבן מוזלף בין חלקי המנה. 54 שקל.

הודעתי מראש לזוגתי לארוחה שבדעתי להפגין עמוד שדרה פלדתי בכדי לשמור על גזרתי, ולכן אטעם רק על קצה קצהו של המזלג. "ואולי גם זה לא," הוספתי תוך כדי זקיפת גווי, ואני בטוח שגם עיני הקרינו פלדה צוננת. אחרי שהפאי הוגש, היא אמרה "שמונה". שאלתי "מה שמונה?" והיא השיבה: "לקח שמונה שניות בדיוק לעמוד הפלדה שלך להתמוטט".

מיד קיבלתי שתי החלטות: לא להמשיך לאגור קלוריות ולא להזמין אותה לארוחה הבאה.
תוכו של הפאי לא היה כברו, והוא היה טעים יותר לעין מאשר לחך. אני ראיתי בכך דווקא מעלה גדולה. לפני שתשברו את הראש למה אני מתכוון, אבהיר: הוא לא מפתה מספיק בכדי לסיים אותו. הוא היה עמוס ודחוס מכל הטוב הנ"ל, אך לא אוורירי דיו, לא למגע המזלג ולא למגע הלשון.

קטיפה שחורה וקרקפת גלויה

בשולחן הסמוך חגג צעיר חבוש כיפת קטיפה שחורה את יום ההולדת של אשתו. המסעדה, שהיתה שוקקת אדם, כשרה למהדרין ולכן היא מושכת גם סועדים חרדים, לצד חובשי כיפה סרוגה שלצדם גלויי קרקפת.

כלת השמחה הזמינה עוגת גבינה. לפי הנהרה שפשטה על פניה בכל טעימה וטעימה, הסומק הארגמני שעלה על לחייה והציקצוקים שהפיקו שפתיה הבנתי, שמי שאין לו עמוד שדרה מפלדה כמוני, שיזמין את העוגה הזאת.

ליווינו את הסעודה בקנקן מים, אבל הצצנו בתפריט היינות הסביר – מחיר בקבוק 80-95 שקל. יש מבחר נאה של משקאות חריפים, וחמישה סוגי קוקטיילים במחיר אחיד של 38 שקל.

הצילחות נחמד ולא שגרתי, השירות מהיר, השירותים מבהיקים, סביב המסעדה חניה בשפע. וזה דווקא חיסרון גדול מבחינתי: כי אין צורך לצעוד אחר כך קילומטר אל המכונית, מה שהיה משיר אולי כמה פחמימות. שולחנות מוצבים גם מחוץ למסעדה, מעלה טובה כשהמעלות מתאימות. יש גם אולם בקומה השניה, לאירועים של עד 60 איש. המסעדה פתוחה לארוחות בוקר מהשעה תשע ונסגרת בחצות.

'אלפרדו' – רחוב הלח"י 10, ראשון-לציון. 03-9468000. http://www.alfredo.co.il.