יש לסיגרים בית – 'לה קאסה דל סיגר'

וצפניה ברזילי הוא בעל הבית

מראיית-חשבון וכלכלה אל מחוזות היוקרה של ניחוח סיגרים משובחים. איש שעשה את הדרך ביסודיות ובעקביות, עד להצלחה, והוא מודה על כך לאלוהים. ואיפה מכל המקומות הוא חולם לבקר? בתימן

 מאת עמי שנקר

בשנת 2000 ישב רו"ח צפניה ברזילי בביתו שברחובות, וצפה בתוכנית טלוויזיה על תעשיית הטבק והסיגרים בניקראגוָ'ה. בתור תימני אסלי, שלא מוותר על מפגש שבועי "לחזֵן" עם החבר'ה – גת, נרגילות וכיוצא באלה – היה נושא הסיגרים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב. אבל משהו משך אותו וריתק אותו למסך הקטן. הוא צפה בעניין רב. בתום התוכנית גמלה בליבו ההחלטה להיכנס לתחום. כלומר, לייסד חברה שתייבא ארצה סיגרים ותשווק ותמכור אותם בציון.

הימים ימי שיא הפופולריות של הסיגרים. נושא הסיגרים זכה באותה תקופה לעדנה עולמית, וההצלחה היתה כה גדולה עד כי זכתה לתואר 'ה"בום" של הסיגרים'. כל מישהו שחשב שהוא משהו החל לעשן סיגרים, והצטרף ל"גרעין הקשה" של אנשים שנהנו מסיגר משובח במשך שנים גם לפני ה"בום". ההצלחה קרצה לרבים. ייצור סיגרים ושיווקם נראו כהימור בטוח. נישאים על גל הצונאמי הענקי הזה, נוסדו בסוף העשור האחרון של האלף הקודם מאות בתי חרושת לסיגרים ברפובליקה הדומיניקנית בניקראגוָ'ה ובשכנותיהן. מרווין שאנקן (Marvin R. Shanken), יהודי-אמריקני, שהוא הבעלים של מגזין היין המצליח 'ו'יין ספקטייטר' (Wine Spectator), וחובב סיגרים ותיק ומסור, היה עמוק בעניינים. הוא ניצל את הגל וייסד את המגזין 'סיגר אפיסיונאדו' (Cigar aficionado – חובב הסיגרים). המגזין זכה להצלחה אדירה. בימי השיא החזיקו גליונות הירחון 500 ו-600 עמודים (!). כחצי מהם פרסומות. המגזין הזה, במו ידיו, הגדיל והאדיר את מספר חובבי הסיגרים במידה רבה. גם בישראל נוסד מגזין סיגרים, ששקד – עורך 'בוס2' כיום, היה עורכו הראשי.

מאז אותם ימים עלה הרבה עשן מהרבה סיגרים, והגל הלך ושכך. מאות "בתי חרושת" קיקיוניים לסיגרים נפלו באותה מהירות בה קמו. מי שייצרו זבל אכלו קש. רק אלה שייצרו סיגרים משובחים באמת שרדו. דבר דומה התרחש גם בקרב צרכני הסיגרים. רבים מחובבי הסיגרים החדשים נטשו, כדרכם של אלה שקופצים על כל עגלה. מי שנותרו הם חובבי הסיגרים האמיתיים, כמו גם חדשים שלמדו אכן ליהנות מן העונג שסיגר משובח מְזַמֵן. זהו מספר מכובד של אנשים בעלי טעם משובח, היודעים באמת להעריך דברים טובים ולֵיהַנוֹת מהם כראוי.

 יצירות מן העולם החדש

כמו שעולם היין נחלק לעולם ישן ועולם חדש, כן גם עולם הסיגרים. "העולם הישן" הוא כמובן קובה – עם המסורת הארוכה והמפוארת של ייצור סיגרים, שפעם לא היו לה מתחרים. "העולם החדש" הוא כל מה שאינו קובה – בעיקר הרפובליקה הדומיניקנית, ניקראגוָ'ה, והונדורס.

זרעי צמח הטבק נמנים עם הקטנים בטבע. בחופן אחד יש… כמיליון זרעים. המשפחות הנמלטות התיישבו ב"סביבה" של קובה – מדינות בעלות תנאים דומים לאלה של מולדתם. מדינות עם טמפרטורה, לחות וקרקע דומות לאלו שבמולדת הסיגרים. הם זרעו את זרעי צמחי הטבק המשובחים בעולם, והירוו את האדמה בזיעתם כמו גם בידע, במומחיות ובמסורת שהביאו עמם. "העולם החדש" בסיגרים נוצר.איש אינו מערער על אורך מסורת הסיגרים הקובאנית או על איכותה. אבל יש לזכור בעניין המסורת הזו, כי מי שיצר אותה במשך דורות, הם אֵילֵי הסיגרים המקומיים. שמות אגדיים כמו פרדומו (Perdomo), פלאסנסיה (Plasencia), פאדרון (Padron), פואנטס (Fuentes), טוראניו (Toraño) – משפחות שהנהיגו בדורות הקודמים את תעשיית הסיגרים הקובאנית, והפכו אותה למה שהיא. המשפחות האלו נמלטו מקובה עם עלייתו של פידל קאסטרו לשלטון והלאמת תעשיית הסיגרים. הם היו בעלי ההון, ה"נצלנים", הקפיטליסטים הקובאניים של אמריקה. והקוֹמוּנוֹ-סוציאליסט שכבש את השלטון מפולחנסיו באטיסטה המושחת, היווה סכנה ממשית ומיידית לחייהם. הם קוראים לכך עד היום אקסודוס (Exodus) – "יציאת קובה", על משקל יציאת מצרים. אילי הסיגרים נמלטו מאימת המוות בעור שיניהם, כשהם מותירים מאחור את כספם, רכושם, מטעי הטבק שלהם ובתי-החרושת לסיגרים. מה שכל אחד מהם כן לקח עמו – זה את דבר הערך שהיה הכי קל לטלטל עמם בשל ממדיו הקטנים. לא, לא יהלומים, זרעים.

הס מלהזכיר את קובה

צפניה ברזילי, יליד 1965, איש עקשן וחרוץ הוא. הוא רתם למשימה את אחיו ירוחם ואת אשתו מזל, והם החלו ללמוד את הנושא בשקדנות, ולהתעמק בו. הוא נועץ גם בשקד שהיה אז עורך מגזין הסיגרים, ומצוייד בידע ובתשתית אינפורמטיבית איתנה, יצא לדרך. שתיים-עשרה שנים אפופות עשן ניחוחי אחרי, ה'לה קאסה דל סיגר' שלו מייבאת את טובי הסיגרים מן העולם החדש. מייבאת ומשווקת אותם ברחבי המדינה ובדיוטי-פרי, עם  אאוּטלט עיקרי של החברה עצמה – 'לה קאסה דל סיגר' במעוז הבית רחובות.

הלכתי אצל צפניה ברזילי וישבתי עימו לשמוע עליו ועל משפחתו, וכמובן על סיגרים. לתהות על קנקנו של אדם שנכנס לשוק מצומצם הנשלט על ידי כמה משפחות, אשר פועלות בו כבר שנים רבות.

הם התיישבו בחדרה וברחובות והחלו לסייע בבניית הארץ. מכיוון שהיו מאותו הכפר בתימן, נמשכו הקשרים הטובים גם בארץ. ילדיהם התאהבו ונישאו, וקבעו את ביתם ברחובות. שם נולד לזוג צפניה. אביו היה תלמיד חכם שהתחנך בישיבה. הוא היקנה לצפניה ולאחיו ערכים דתיים ואהבה לזולת.האיש פועל בתבונה ודואג לחנך ולהסביר על הארומות והטעמים של סיגרי הפרימיום עבודת-יד שהוא מייבא, והס מלהזכיר את קובה. רציתי קפה עם חוָ'אייג' אבל נגמר, אז שתיתי הפוך איטלקי. יצאנו יחדיו למסע וירטואלי בדרום-אמריקה. במדינות שאליהן עקרו הפאדרונים בעלי חווֹת הטבק מאימת קאסטרו וחבר מרעיו. ברור ששיחתנו היתה מלווה בעשן הנהדר שעלה מסיגר 'פרדומו' משובח מניקראגוָ'ה, ולאחר מכן מסיגר 'אלק בראדלי' מהונדורס. ברזילי מספר על סביו שעלו ברגל מתימן, כבר ב-1909. היה זה מסע ארוך של נחישות ועיקשות, בכמיהה להגיע לירושלים משאת נפשם.

צפניה ברזילי סיים את לימודיו האקדמאיים. הוא רואה-חשבון משנת 1991, ובעל תואר ראשון בכלכלה ובחשבונאות מאוניברסיטת 'בר-אילן', עם התמחות בניהול עיסקי-פיננסי ומניעת הלבנת הון. במסגרת התמחותו הייחודית כיהן ברזילי במשך שבע שנים כראש אגף מחקר, מידע והערכה ב'רשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור' של משרד המשפטים.

והסיגרים?

והסיגרים? "התחלנו ללמוד הנושא לפרטי פרטים," הוא נזכר, "ספרות, אינטרנט, פגישות עם ותיקי ה"סיגריונרים" בארץ, וכמובן ביקורים בתערוכות המקצועיות בחו"ל. בתערוכות האלו החלו להיווצר הקשרים עם היצרנים. אט אט החלה 'לה קאסה דל סיגר' לאסוף ולקשור עצמה אל טובי יצרני הסיגרים של הקאריבים ומרכז אמריקה, עם דגש על ניקראגוָ'ה. מן הרפובליקה הדומיניקנית סיגרי 'מטאסה', ו'לה פלור דומיניקאנה'. מהונדורס 'פלאסנסיה' ו'אלק בראדלי'. מניקראגוָ'ה 'פרדומו', 'טוראניו' 'רוקי פאטל', 'הויו דה ניקראגוָ'ה'. וממקסיקו 'אלחאנדרו טורנט' ו'סנטה קלרה 1830'. יש בהם סיגרים בכל רמות החוזק: מיילד (mild) – קלים, מדיום – בינוניים, פול בודיד (full bodied) – מלאי גוף, וגם וֶרִי פול בודיד – חזקים מאוד. אבל יש לציין שהמחירים הם הכי מיילד בענף הסיגרים המקומי.

"היה קשה מאוד לחדור לשוק הסיגרים הישראלי," מספר ברזילי, "חנויות סיגרים לא הבינו מה אנחנו משווקים. "ניקראגוָ'ה? מה זה?" בכל מקום נתקלנו בבורות ובהרמת גבה. במשך שנים לא הינו מאוזנים עיסקית." אבל הוא עשה את זה בגדול, והתקופה הקשה היא כיום מאחוריו. מגיע לצפניה ברזילי קרדיט גדול על פיתוח השוק של הסיגרים החוץ-קובאניים בישראל.

החברה החלה להיחשף ללקוחות בארץ בשיווק לנקודות מכירת סיגרים וטבקוניסטים מהצפון ועד אילת. הסיגרים הוצגו ונמכרו גם בחנויות רשת 'ג'נטלמן' ובחנויות סגנון חיים. נפתחו שתי חנויות 'לה קאסה דל סיגר', נערכו אירועים רבי משתתפים של סעודות גורמה ויין בליווי הסיגרים המתאימים. מעת לעת מביאה החברה ארצה מגלגלי סיגרים מקצועיים למופעי הדגמה מקצועיים, המלווים בהסברים ובהרצאות. צפניה ברזילי הוא יבואן ואיש עסקים. הוא כמובן מקדם את מכירת מותגיו ככל יכולתו, ותובע בנחישות את עלבונם אל מול אפיסיונאדוס שאינם מוכנים לזוז מילימטר מן הטריטוריה הקובאנית.

אני מקשיב בהסכמה להסבריו על גילגול סיגרים איכותי. על בלנדים רבי השראה וטעמים מעלי טבק איכותיים ממקומות שונים, שתוצאתם סיגרים בעלי טעמים וארומות מצויינים ואיכותיים יותר. "כמו שאדם לא שותה רק יינות מבורדו או מבורגוניְה," הוא אומר, "אלא נהנה גם מיינות עולם חדש, כמו אמריקה, אוסטרליה, דרום-אפריקה, צ'ילה וישראל, יש מקום לנסות כיוונים שונים וחדשים גם בסיגרים. ליהנות מעישון מענג של עלי טבק מטרוארים משובחים נוספים."

אני מסכים עימו. אישית, התחלתי את מסעי המרתק בעולם העשן הניחוחי והארומטי לפני שנים רבות עם סיגרים קובאניים. אולם בהמשך הדרך היתה גם שוטטות סקרנית. טעמתי מכל הבא ליד; יאווה, סומטרה, האיים הקנריים, מרכז אמריקה, וכמובן השפע מן האיים הקאריביים. עשיתי זאת כשאני מקפיד שהסיגר יהיה אך ורק עבודת-יד וללא קיצורי דרך. כך נפתח לי עולם קסום של עונג חושי, אשר הגיאוגרפיה העולמית, על סוגי האדמה והבדלי האקלים, יכולה להעניק. והיא מעניקה בנדיבות למי שמחפש להתרגש בנינוחות עם מה שהאדם למד להפיק מן הטבע.

כשהגעתי לראשונה למחוזות הסיגרים החוץ-קובאניים שבאיזור הקאריבי הבנתי ש"לא אלמן ישראל", ושאפשר למצוא במבחר העצום הזה סיגרים איכותיים מרגשים וטעימים לכל חך ולכל כיס. ושב'לה קאסה דל סיגר' נמצאים, בוודאות, הטובים שבהם.

הבה נעשה זאת באופן מסודר

צפניה ברזילי, מתי, איך ולמה נכנסת לעניין הסיגרים?

אני כלכלן ורואה-חשבון. תחום הסיגרים קרץ לי תמיד, מתוך אהבה לארומת הסיגר. התחלתי את צעדי בתחום כחובב. אבל עד מהרה הפך התחביב לעסק, ואני מודה לבורא עולם שזיכני בכך. ערב אחד, בשנת 2000, ישבתי מול הטלויזיה וראיתי תוכנית של 'לונלי פלאנט' מסביב לעולם. התוכנית עסקה בניקראגוָ'ה. היה מופע קצר משולב בתוכנית על גילגול סיגרים. התפלאתי שבאיזור זה מגלגלים סיגרים, כי בארץ דיברו רק על  סיגרים מקובה. לאחר שיחה עם אחי ירוחם, שגם הוא חובב סיגרים, החלטנו ליבא סיגרים מניקראגוָ'ה. חיפשנו באינטרנט והסתבר שיש עולם שלם של סיגרים מחוץ לקובה. עולם שלא קיים בארץ. מצאנו במנאגוָ'ה בירת ניקראגוָ'ה חברה בשם 'צ'אמורו' (Chamorro) של משפחת נשיאת ניקראגוָ'ה ויולטה צ'אמורו, בתקופת המהפכה. ויולטה צ'אמורו, דרך אגב, היתה זאת שהביסה בבחירות 1990 את הנשיא המכהן אורטגה, ובכך בא הקץ להתקוממות הממושכת של ה'קונטראס' במדינה.

אלו מארקות של סיגרים אתה מייבא לארץ?

'פרדומו' (Perdomo) מניקרגוָ'ה, 'טוראניו' (Toraño) מניקרגוָ'ה, 'פלאסנסיה' (Plasencia) מהונדורס, 'קורי פאטל' (Rocky Patel) מניקרגוָ'ה, 'לה פלור דומיניקנה' (La Flor Dominicana) מן הרפובליקה הדומיניקנית, 'חויה דה ניקרגוָ'ה' (Joya de Nicaragua) מניקרגוָ'ה, 'טבקאלרה אסטלי' (Tabacalera Esteli) מניקרגוָ'ה, 'חוֹטָה אֶלֶה סלאזאר' (J.L. Salazar) מניקרגוָ'ה, 'קופידו קריולו' (Cupido criolo) מניקרגוָ'ה, 'קובאן קראפטרס' (Cuban crafters) מניקרגוָ'ה.

מה אתה מייבא מסביב לסיגרים? אלו אביזרים?

אנחנו מייבאים ומציעים בחנויות את כל האביזרים הנחוצים לטיפול בסיגרים ולהנאה מהם. היומידורים מצופים עור, קוטמים, מציתים, ונרתיקים לסיגרים. בעיקר אנחנו מיבאים את מוצרי המותג 'Columbus'.

מאלו מדינות אתה מיבא סיגרי פרימיום?

ניקראגוָ'ה, הונדורס, הרפובליקה הדומיניקנית, ומקסיקו.

איך הסיגרים שמחוץ לקובה בהשוואה לסיגרים קובאניים?

ראה, קובה היא מולדת הסיגר, כמו שצרפת היא מולדת היין. בתחום היין מייצרים יינות מסביב לעולם זה מאות שנים. בתחום הסיגרים החל גידול טבק לסיגרים וייצור סיגרי פרימיום ברוב המדינות שמחוץ לקובה רק בשנת 1959 למאה הקודמת.

עם המהפכה הקובאנית וגירושם של הפאדרונים על ידי שילטון קאסטרו, החברה הראשונה שגידלה וגילגלה סיגרים מחוץ לקובה היתה 'חויה דה ניקראגוָ'ה' (Joya de Nicaragua). אנסטסיו סומוזה (Anastasio Somoza) שהיה נשיא ניקראגוָ'ה ובעל מניות בחברה זו, רצה  ליצר סיגרים בעבור השוק האמריקני. בשונה מקובה, ההתפתחות של הייצור מחוצה לה היא דרמטית. סך כל ייצור הסיגרים הקובאניים במספרים הוא כ-120 מיליון סיגרים בשנה. קח זאת בהשואה ל'פלאסנסיה' שמגלגל רק הוא לבדו כ-50 מיליון סיגרים בשנה, למותגים שונים, בשני מפעלים.

בעשר השנים האחרונות יותר סיגרים מאופינים בבלנדים שונים של עלי טבק משובחים מאזורי גידול שונים ברחבי העולם. סיגרים מורכבים בתערובת בארומות מגוונות ובאיכויות גבוהות מאוד, תוך בקרת איכות קפדנית. גם מי שרגיל לעשן סיגר שגולגל בקובה, יכול למצוא את הבלנד המתאים לו בסיגרים המגולגלים מחוצה לה. וזאת במחירים יותר אטרקטיביים. הסיגרים הקובאניים משווקים על ידי מונופול המורכב מממשלת קובה והקונגלומרט העיסקי הבריטי 'אימפריאל', והמחיר נקבע בתנאים לא תחרותיים. לעומת זאת, על הסיגרים המיוצרים מחוץ לקובה להיות מתומחרים על פי כללי התחרות של שוק חופשי, בו נקבע המחיר על ידי הצרכן והאיכות בלבד.

מה תוכל להגיד לקוראינו בעניין החוקים נגד עישון?

להפסיק לעשן סיגריות. עישון סיגריה זה להיות מכור. עישון סיגר זו תרבות. לא תראה חובב סיגרים מעשן סיגר בשעת עבודה. חובב סיגרים לא מעשן כשהוא עושה ג'וגינג. צריך לקחת פסק זמן בשביל לעשן סיגר.

מה תגובתך לגזירות המיסוי על הסיגרים?

קיים חוסר הבנה בסיסי של "נערי האוצר" בהתיחסות למיסוי. הטלת מס בשיעור זהה על סיגריות וסיגרים, מעידה על בורות. אינך יכול להטיל מס בשיעור דומה על חולצה ועל כפתור. מתחלף פקיד ושוב חוזרים על אותה טעות. לאחר שמסבירים להם עוברים שלושה חודשים ובתקופה זו היבוא נעצר, ואז הם מורידים את המיסוי.

כמו כן שוק הסיגרים בארץ קטן מאוד, ומוערך במספר מליוני דולר במחירי פו"ב. הכנסות המדינה לא גדלו כתוצאה מהטלת המסים, ואפילו קטנו. הטלת מס על סיגרים מבטאת בורות וקנאה.

מה דעתך על טבילת קצה הסיגר במשקה, כפי שיש הנוהגים לעשות?

אני מאמין שכל אחד צריך לעשות מה שהוא אוהב. לא הייתי קובע מסמרות בעניין.

אני מניח שכיבואן סיגרים, יהיה לך קשה לספר לנו איזהו הסיגר החביב עליך ביותר, אבל תנסה. זה רק אנחנו וכמה עשרות אלפי קוראים.

אני מעשן סיגרים במגוון טעמים, בעיקר בעלי גוף מלא בארומה ובטעמים.

כמה סיגרים אתה מעשן ביום?

שלושה ארבעה סיגרים בשבוע.

אתה מתאים את גודל הסיגר או את החוזק שלו לשעה שבה אתה מעשן אותו?

אני אוהב סיגר שאני מרגיש ביד, מגודל רובוסטו ומעלה. אם זמני בידי אני לוקח סיגר יותר גדול. תלוי בזמן.

במה אתה מלווה את הסיגר – קפה, משקה חריף, יין?

כשיש פנאי וחברה נכונה, קוניאק טוב או ו'יסקי אמריקני מסוג בֶּרבּן.

היכן אפשר למצוא את הסיגרים שאתה מייבא?

בכל חנויות הסיגרים, אצל הטבקוניסטים, חנויות מתנות לגבר, ובדיוטי פרי.

איך אתה מקדם את מכירות הסיגרים שלך?

אירועים שאנו עורכים מדי שנה, ארוחת שף וסיגר טוב, ופרסום בכל המדיה.

איך אתה מבלה?

הרבה זמן לבלות אין לי, המשפחה זה הדבר החשוב. אוהבים להתארח בבית מלון טוב בארץ. משלב זאת גם בנסיעות לחו"ל.

מה אתה מבלה בשבתות?

השבת זה למשפחה, ביחד. תפילה בבית כנסת וסעודת שבת. מתנה גדולה משמים. הנחת שאני מקבל מהשבת.

איפה אתה חולם לבקר?

בתימן. מה שלא מציאותי כיום לישראלי.

מה אתה ממש לא אוהב לאכול?

אני אוכל כשר בלבד, ונהנה מהמטעמים של אימי ורעייתי.

מתי התחלת לעשן סיגרים?

לפני שתיים-עשרה שנה.

אתה זוכר את הסיגר הראשון שלך?

לא.

מה דעתך על מכירות הסיגרים בארץ?

המגוון רחב, ומצויין. אפשר למצוא מותגים מובילים בעולם שקוטלגו על ידי המגזינים 'סיגר אופסיונאדו' (Cigar Aficionado) ו'סמוק' (Smoke) והינם בהישג יד. גם המגוון בדיוטי-פרי מעיד על כבוד לצרכן הישראלי.

האם תוכל לאפיין בקצרה את חובב הסיגרים הישראלי?

בתחילה היה קשה מאוד להנהיג ולשנות ולהסביר ולחנך שיש סיגרים טובים מחוץ לקובה. כיום עם התפתחות המדיה באינטרנט והחשיפה של הצרכן הישראלי יש שינוי ופתיחות. הישראלי הוא צרכן חכם שיודע לגוון. זו המהות בסיגרים. אפשר לקנות יין טוב מצרפת, אבל לא רק. אינך יכול להיכנס לחנות יין טובה ולבקש "תן לי יין צרפתי". בסיגרים לפעמים אתה שומע "תן לי סיגר קובאני." אך הצרכן אינו מתכוון לסיגר המיוצר בקובה, אלא למבנה הסיגר פרימיום שמגולגל על פי המסורת הקובאנית. וכשאתה מציע לו סיגר מהעולם החדש הוא מוכן להיפתח לכך.