מאת יעקב שקד

צילם, דימה ולרשטיין

לפני עשרים שנה, בהיותי העורך הראשי של 'סיגאר – מגזין החיים הטובים', נפגשתי לראשונה עם צפניה ברזילי. ישבנו במלון 'הילטון', עישנו סיגרים משובחים, שתינו יין, והוא התייעץ איתי בעניין שוק הסיגרים בישראל, מהותו של חובב הסיגרים הישראלי, ויבוא סיגרים לארץ ושיווקם. הוא סיפר לי שאינו מתכוון לדרוך על הבהונות של יבואני הסיגרים הספורים שהיו אז בישראל ולהתחרות על השוק המוּכָּר. הוא החליט ללכת על משהו פחות מוכר, ולגוון את ההיצע בארץ עם סיגרים משובחים מניקראגוָ'ה. אני, שמחבב אנשים רציניים וסיגרים רציניים, שמחתי אישית והענקתי לו את ברכת הדרך. וזה הצליח לו. זה הצליח לו למשוש לבב כל חובב סיגרים ישראלי, וכל תייר חובב סיגרים המבקר בישראל. כעת אנו, חובבי הסיגרים בישראל, שמחים בשמחתו ובשמחת משפחת ברזילי, כשהם חוגגים מלאת עשרים שנה ל'לה קאסה דל סיגר' La Casa Del Cigar.

הַכֹּל לַכֹּל

בעשרים השנים האלו נקלטו הסיגרים הניקראגוֶ'נטיים היטב בישראל והפכו לחלק אינטגרלי מענג בפורטפוליו של חובבי הסיגרים. בשנותיהם הראשונות התמחו יצרני הסיגרים בניקראגוָ'ה בעיקר בסיגרים מלאי גוף ומלאי גוף מאוד, שהתאימו בעיקר לחובבי סיגרים מנוסים. עם השנים הם "התרככו" בעניין וכיום יש היצע מרהיב של סיגרים ניקראגוֶ'נטיים משובחים במגוון עשיר של ויטולות (גדלים) ורמות "גוף":

מתון, מיילד Mild – Light

בינוני, מדיום – Medium

מלא גוף, פוּל, פוּל בודיד – Full Bodied, Full

מלא גוף מאוד, וֶורי פוּל, וורי פוּל בודיד – Very Full Bodied

זה אומר שב'לה קאסה דל סיגר' יכול כל חובב סיגרים למצוא סיגרים שמתאימים לטעם שלו, לחברה שבה הוא נמצא, למשקה או ליין שאותו הוא שותה, לסעודה שסעד ולשעת היום. יש גם אפשרות לבלות במקום זמן-איכות עם סיגר ומשקה, לבד או בחברה, עם שירות מעולה ואווירה ידידותית נהדרת.

'לה קאסה דל סיגר' גם מתאימה לכל, לרבות למתחילים, ואף לסקרנים שרוצים להכיר את הנושא. כאן יכול הסקרן לקבל ייעוץ מקצועי ואדיב, הכוונה לסיגר שיתאים לו, ואף לעשן במקום בנינוחות את "סיגר הבתולין" שלו.

האיש והסיגר

צפניה ברזילי הוא רואה-חשבון במקצועו ובעל תואר ראשון בכלכלה ובמשפטים. הוא עבד בשעתו כ-C.E.O של חברת בנייה, ועישן את הסיגר הראשון שלו בשנת 2000. זאת הוא עשה תוך כדי צפייה  בתוכנית טלוויזיה של 'לונלי פלאנט', שהציגה סרט על ניקראגוָ'ה, אשר הראה מפעל לסיגרים בעבודת יד במנאגוָה הבירה.

צפניה ברזילי

צפניה ברזילי היה מופתע מכך שבניקראגוָ'ה מגלגלים סיגרים בעבודת יד. הוא חשב שסיגרים בעבודת יד – Hecho a Mano – מגלגלים רק בקובה, כי באותה תקופה מכרו בחנויות הסיגרים רק סיגרים קובאניים. באותן שנים עוד לא היה 'גוגל' והאינטרנט היה בתחילת הדרך. זה היה בתחילת דרכו אל העיסוק המסחרי בסיגרים, והתקשורת היתה רחוקה מלהיות קלה ומהירה כמו כיום.

ההחלטה לעזוב את המקצוע ולעשות תפנית חדה בחייו, לפנות לעסקי הטבק והסיגרים, היתה בשנת 2000 כשייסד את חברת צפניה ברזילי בע"מ לה קאסה דל סיגר. ביחד עם אחיו ירו (ירוחם)  הם התחילו לייבא ולמכור סיגרים ממרכז-אמריקה. המותג הראשון שייבאו היה 'קאמורו' (CAMORO). בהמשך החלו ליבא מותגי איכות-עילית כמו 'פרדומו' (PERDOMO) 'סי.איי.או.' (CAO), ו'טוראניו' (TORANO), כשכולם סביב הרימו גבה, תוהים מיהו אותו מטורף שמייבא ומוכר סיגרים מניקראגוָ'ה ולא מקובה.

בלית ברירה, הוביל צפניה ברזילי בישראל את מהפיכת שיווק הסיגרים מהעולם החדש מחוץ לקובה. לצורך זה היה עליו לשווק במקביל גם את המדינות עצמן. את איכות עלי הטבק שלהן, להנהיג שוק חדש, ולפתוח שווקים ומדפים בחנויות לסיגרים שמיוצרים במרכז-אמריקה מחוץ לקובה. הקרדיט מגיע לחברת צפניה ברזילי בע"מ על הצלחתה בכך. זה מזכיר מאוד את מה שנעשה בארצות-הברית כארבעים שנה קודם לכן, כשהוטל בה אמברגו* על הסיגרים הקובאניים, והם פנו לסיגרים שמיוצרים מחוץ לקובה.

באותם ימים לא הכירו בישראל סיגרים מניקראגוָ'ה, הונדוראס ומקסיקו – מה שנקרא "הסיגרים מהעולם החדש". זה לא היה קל. אבל צפניה ברזילי התמיד ועבד בכשרון ובמקצועיות – אירגן אירועי סיגרים וחלוקת סיגרים ללקוחות באירועים שונים בחנויות טבק ברחבי הארץ, כמו גם במלונות דן פנורמה, הילטון, דן אכדיה בשיתוף מגלגלי סיגרים שהובאו במיוחד לארץ לצורך האירועים. הקהל נחשף לסיגרים מהעולם החדש והחל לרכוש אותם בחנויות ברחבי ישראל ובחנויות הדיוטי-פרי.

הביקורים התכופים של צפניה ברזילי במפעלי הסיגרים ובחוות גידול הטבק בניקראגוָ'ה, מקסיקו, הרפובליקה-הדומיניקנית וקובה, איפשרו לו לבחון את ההבדלים ולהכיר את הפרקטיקות השונות והמסורות השונות בייצור סיגרים, להתמקד במותגים המובילים כיום בעולם, וליבא אותם לישראל.

כיום  בבעלות חברת צפניה ברזילי בע"מ שתי חנויות תחת מותג השםLa Casa Del Cigar  'לה קאסה דל סיגר' ברחובות ובראשון לציון. בחנויות אלו נמכרים רק סיגרי המותגים שהחברה מיבאת מניקראגוָ'ה, הרפובליקה-הדומיניקנית, הונדורס, מקסיקו והפיליפינים. החברה לא מוכרת מוצרים של מתחרים. כיום צפניה ברזילי בע"מ מוכרת כ-50% משוק סיגרי הפרימיום ברחבי הארץ.

הדור השני

בנו הצעיר של צפניה ברזילי, צוף בנימין ברזילי, יצא למסע של חודש במפעל הסיגרים של 'פלאסנסיה' באֶסטֶלִי, בירת ייצור הסיגרים של ניקראגוָ'ה. הוא עשה זאת בכדי להוסיף להתמקצע, ולהרגיש מקרוב את התהליך בכל שלבי עיבוד הטבק וגלגול והסיגרים, מה שקידם יבוא של מותגים מובחרים לארץ.

כיום החברה חוגגת 20 שנה, התרחבה ומיבאת סיגרים עבודת-יד סיגרים עבודת-מכונה וסיגרילוס. בעשור החולף התרחבה החברה עוד ליבוא מוצרי עישון במגוון רחב – טבק למקטרות, נרגילה, ניירות לגילגול, נירות קונוסים, מציתים ואביזרי עישון, ומפיצה ישירות לנקודות מכירה כולל חנויות נוחות, סופר מרקטים, חנויות יין ומתנות, בארים ובתי קפה בכל רחבי הארץ, חנויות דיוטי-פרי, וכן נעזרת בהפצה דרך סיטונאים. אפשר לראות את מוצרי החברה בכ10,000 נקודות קמעונאיות ברחבי הארץ. כיום החברה מיבאת כ-20 מותגי סיגרים פרימיום מובילים:

צוף ברזילי

La Aurora

La Flor Dominican

Joya de Nicaragua

Plasencia

Perdomo

Leon Jimenes

SAGA

Alec Bradley

Casa Magna

Quesada

Toreo

PDR cigar

Flores & Rodrigez

Te Amo

Casa Turrent

A.Turrent

SABOR

Oro Del Mundo

Santa clara

Principe

Imperiales

Flor De Filifin

למידע נוסף, כתובות, טלפונים, המבחר המלא, מחירים ועוד, נא להקליק על: http://www.zbcigar.co.il/

—-

* משטר קאסטרו הקומוניסטי העמיד את העולם כולו בסכנה נוראה של מלחמת עולם אטומית, כשהניח לבריה"מ להציב בקובה טילים רוסיים בעלי ראש נפץ גרעיני. העולם כולו רעד אז לנוכח נשק גרעיני רוסי במרחק של 150 קילומטר מחופי ארה"ב, ואמריקה לא יכלה כמובן להסכים לכך. הנשיא קנדי הציב לקובה ולרוסיה אולטימטום: סלקו את הטילים מיד או שתפרוץ מלחמה! והעולם היה במרחק צעד ממלחמת עולם איומה.

למרבה המזל המנהיג הרוסי כרושצ'וב הרוסי מיצמץ ראשון והטילים סולקו. המעשה של קאסטרו היה כה מטורף, נורא ומסוכן לעולם, עד שקנדי הטיל אמברגו מוחלט על קובה ומוצריה. חרף השנים הרבות שחלפו מאז, אמריקה לא מצליחה ולא רוצה להתגבר על המעשה הנורא של קאסטרו, והאמברגו שריר וקיים עד עצם היום הזה.

ומציג את סידרת סיגרי 'מטרופוליטן הַבָּאנוֹ'

מאת יעקב שקד

רבים מחובבי הסיגרים מכירים את חנות הסיגרים 'נאט שרמן' שבמנהטן. רבים עוד יותר מכירים את סיגרי 'Nat Sherman', כי הפירמה הזאת אינה רק חנות-מועדון קלאסית מאז 1930, אלא גם נמנית עם המכובדים שביצרני סיגרי פרימיום משובחים.

ל'נאט שרמן' לַיין סיגרים קלאסי בשם המותג 'מטרופוליטן' (Metropolitan), המיוצר כבר עשרים שנה וממשיך להיות ליין מוביל גם כיום. סיגרי סידרת 'מטרופוליטן' הם בחוזק מיילד-מדיום ועשויים, ככלל, מעלי טבק דומיניקניים ובסגנון "העולם הישן". כעת הם החליטו להרחיב את הפורטפוליו של המותג הזה עם סיגרים מלאי-גוף יותר, שיתאימו לטעם הנוכחי של חובבי סיגרים רבים בעלי טעם מתוחכם. הם פיתחו את סידרת 'מטרופוליטן הַבָּאנוֹ' (Metropolitan Habano).

סיגרי סידרת 'מטרופוליטן הַבָּאנוֹ' הם המצטרפים החדשים. סיגרי הסידרה החדשה עשויים מרֶקָח (blend) בסגנון "העולם החדש" שמקורו בניקָרַאגוָ'ה, והם בחוזק מדיום-פוּל (medium-full). סיגרי הסידרה מיוצרים בניקָרַאגוָ'ה. כל העלים שמהם מורכבים הסיגרים – המילוי, האוגד והעטיף – הם ניקראגוֶ'נטיים. עלה העטיף הוא מזן 'הבאנו סיד' (Habano seed). סיגרי סידרת 'מטרופוליטן הבאנו' באים בחמש ויטולות (מידות): רובוסטו קצר (Short Robusto) – 4.5 על 54; רובוסטו פינו (Robusto Fino) הקרוי גם קורונה אקסטרא – 5 על 46; רובוסטו (Robusto) – 5.5 על 56; טורו (Toro) – 6 על 52; גורדו (Gordo שמן) – 6 על 60. כל הגדלים באים בתיבות בנות 18 סיגרים.

בכורת הסידרה היתה השנה בתערוכת הסיגרים הגדולה והחשובה בעולם IPCPR (International Premium Cigar & Pipe Retailers) שנערכה הפעם בלאס-ווגאס. סיגרי הסידרה הם מלאי גוף יותר מן הסדרות האחרות של 'נאט שרמן', כמובן, זהו אחד המאפיינים של טבק הסיגרים הניקָרַאגוֶ'נטִי ושל סיגרי ניקָרַאגוָ'ה ככלל. סיגרי 'מטרופוליטן הבאנו' הם עזי טעם יותר, מעמיקים יותר, עשירים יותר בארומות טעימות. המבנה של הסיגרים משובח, כיאה ליצרן עילית. הבעירה אחידה, והשאיפה מצויינת.

לדברי מייקל הרקלוץ (Michael Herklots) מ'נאט שרמן', ארך פיתוח המותג החדש למעלה משנה של טעימות והתאמות, עד להשגת הרֶקָח המשובח שמילא בנדיבות אחר התקוות. מוסיף לכך צפניה ברזילי מ'לה קאזה דל סיגר' – היבואנים של סיגרי 'נאט שרמן' ושל סיגרים מניקראגוָ'ה בכלל – "ה'מטרופוליטן הבאנו' זכה להצלחה רבתי בתערוכה. כמעט כל יבואן ומפיץ השתדל להזמין מהם. לשמחתנו הצלחנו להשיג כמות נאה של הסיגרים המיוחדים האלה, והם נמצאים בחנות הראשית שלנו ברחובות, כמו גם בחנויות סיגרים משובחות וכמובן שבדיוטי פרי. מלבד אלה קיים אצלנו גם ההיצע הקלאסי של סיגרי 'נאט שרמן'. כל חובב סיגרים רציני יודע עד כמה הסיגרים האלה משובחים, ושיש במבחר סיגר לכל אחד ולכל טעם."

הליינים הקלאסיים של המותג 'מטרופוליטן' – קונטיקט ומאדורו – עשויים מטבק דומיניקני עם עטיפי קונטיקט. הם מיוצרים על ידי בית-החרושת 'קֶסָאדָה' (Quesada Cigars) שברפובליקה הדומיניקנית. סיגרי ה'מטרופוליטן הבאנו' מיוצרים על ידי הפירמה 'פלאסנסיה' (Plasencia Cigars S.A.) בבית החרושת שלהם בניקראגוָ'ה. צפניה ברזילי הוא גם היבואן של סיגרי שתי הפירמות האלו.

Puro Sabor Festival 2016

מאת חיים מידן

פסטיבלי סיגרים בינלאומיים הפכו למנהג מענג בעבור אנשי הבראנז'ה וחובבי סיגרים מכל העולם. יש כיום פסטיבלי סיגרים בקובה, ברפובליקה הדומיניקנית, בסין וגם בארץ הסיגרים המובהקת ניקראגוָ'ה. הפסטיבל הניקראגוֶ'נטי נקרא 'פּוּרוֹ סָאבּוֹר' (Puro sabor), דהיינו טעמו של סיגר משובח. 'לשכת איגוד הטבק של ניקראגוָ'ה' ערכה השנה את פסטיבל 'פּוּרוֹ סָאבּוֹר' החמישי, של מה שהפך להיות מסורת מהנה מאוד. הפסטיבל נפתח בבירת ניקראגוָ'ה, מנגואה. "נציג ישראל" בפסטיבל היה צפניה ברזילי מ'לה קאזה דל סיגר', שהוא היבואן של מרבית הסיגרים המוזכרים כאן בכתבה.

צפניה ברזילי וידידות

הפסטיבל הינו חגיגה של תרבות תעשיית הסיגרים והטבק. היקף התעשיה גדל יפה בשנים האחרונות בניקראגוָ'ה. בפסטיבל השתתפו גם השנה חובבי סיגרים מכל העולם. מספר חברות הסיגרים המשתתפות גדל השנה ל-24 לעומת 16 בפסטיבל אשתקד. 480 חובבי סיגרים ואושיות סיגרים וטבק מהתעשיה בניקראגוָ'ה השתתפו בסעודת הגאלה החגיגית שחתמה את הפסטיבל.

תחושה מיוחדת של ביחד

צפניה ברזילי וניק פרדומו

נעדר מהפסטיבל השנה היצרן 'Tabacalera Perdomo' הנחשב למספר אחד במגלגלי הסיגרים בניקראגוָ'ה, ומעסיק בבית-החרושת באסטלי כ-5000 עובדים. ניק פרדומו (Nick Perdomo) נשיא Tabacalera Perdomo עשה השנה סיורים לחובבי הסיגרים במהלך כל חודש ינואר. הסיורים נערכו בחוות פרדומו, במפעל הסיגרים, במפעל עיבוד עלי הטבק, ובמפעל ייצור תיבות הסיגרים הנעשות כולן מעץ ארז ספרדי (Spanish ceder). הסיורים נערכו במקצועיות, והקיפו את תחומי הסיגרים למן הזרע ועד לגילגול הסיגר ואריזתו. המשתתפים סיירו ברחבי מפעל פרדומו, חוֹוִים ולומדים מקרוב את תעשיית הסיגרים.

קבלת האורחים וההרשמה התבצעו במלון 'קראון פלאזה', וכל אורח קיבל תרמיל נאה ממולא בדברים טובים ובמתנות ואיתו גם תיבת היומידור כתומה, גדושה ב-32 סיגרים מובחרים של המותגים המשתתפים בפסטיבל. התיבה והסיגרים יוצרו במיוחד לאירוע. החגיגה עצמה נפתחה בערב באגם מנאגוָ'ה, על סיפון ספינת המעבורת הרחבה 'Momotombito', במסיבה, כיבוד ובאר חופשי. בנוגע לסיגרים, היה פה חידוש: לכל המשתתפים ניתן סיגר זהה, והם התבקשו לעשן אותו בו-זמנית. מעבר לניחוח האחיד והייחודי שנישא באויר, העניקה החוויה הזאת גם תחושה מיוחדת של ביחד. כך עישנו כולם ונהנו יחדיו מכל הסיגרים של הערב, שלכל אחד ואחד מהם קדם הסבר ותיאור מפורט שלו.

למחרת התייצבו כולם לעבודה, סיור בבית-החרושת לרוּם 'פלור דה קניה' (Flor de Caña – פרח קנה-הסוכר) שבצ'יצ'יגאלפה (Chichigalpa), ולאחריו סדנת "זיווג" בין סיגרים לרום בן 18 שנה, בו נבחר הרום עם סיגר 'אוליבה' (Oliva) לזוג המצטיין. זה נמשך בהצגה מרהיבה של סוסי הטיפוח מחוות 'אל רוסאריו' (El Rosario). החגיגה נמשכה בערב נהדר במרכז הכנסים של המלון – ארוחת ערב, באר חופשי, תזמורת חיה, ושפע גדול של סיגרים מכל היצרנים המאוגדים ב'איגוד יצרני הטבק של ניקראגו'ה'.

נוסעים לאסטלי

היום השלישי הוקדש לאסטלי (Esteli), הבירה האמיתית של תעשיית הסיגרים הניקראגוֶ'נטית. נסיעה ארוכה לצפון המדינה. ארוחת הצהריים הוגשה בחוות הסיגרים של 'רוקי פאטל' (Rocky Patel) אחד מטובי יצרני הסיגרים. שעות אחר הצהריים הוקדשו לסיורים בבתי חרושת, אסמי ייבוש עלי טבק, אסמי התססת עלי הטבק, וגאלרות – היכן שמגלגלים את הסיגרים. בערב, נשף לבן, בו כולם לובשים לבן ונהנים ממוזיקה, באר משקאות פרימיום וכל הסיגרים ששואפים להם.

מטע טבק לסיגרים של 'פלאסנסיה'

היום הרביעי נפתח בפירמה 'פלאסנסיה' (Plasencia), משפחת פלאסנסיה, נסטור האב והבן והאחים פלאסנסיה אירחו את המשתתפים. איש לא נותר אדיש במטע הטבק לנוכח העלים הנהדרים בצבע ברקת בריא, על שיחי טבק בגובה קומת אדם, מוכנים לקציר, ולצאת לדרך הארוכה להפוך לסיגרים משובחים. אחרי אירוח בביתו הפרטי של נסטור פלאסנסיה האב לכיבוד משביע, הגענו ל'חוֹיָה דה ניקארגוָ'ה' (Joya de Nicaragua) – בית-החרושת הוותיק ביותר באסטלי. חואן מארטינז (Juan Martinez), הבעלים, קיבל את פני אורחיו בלחיצת יד אישית, וליווה אותם בסיור מקיף בבית החרושת.

פאנל המומחים

אחד משיאי הפסטיבל היה פאנל שאלות ותשובות ושיחת ידענים עם אחדים מגדולי המומחים בעולם בתחום סיגרי הפרימיום. מאוד  מענג היה להאזין לשיח האינטליגנטי בין המקצוענים למשתתפי הפסטיבל, שגם הם אינם קוטלי-קנים מבחינת הידע שלהם. כולם השכילו מכולם. היתה הסכמה כללית באשר להיותה של נקראגוָ'ה מקום מצויין לגידול טבק לסיגרים. מי ששאל על כך, נענה כי סיגרים קובאניים אינם מהווים תחרות מסוכנת למי שאינו מנסה לייצר סיגרים "כמו קובאניים". נתונים שסופקו מורים כי: באסטלי יש 51 יצרני סיגרים והיא העיר עם אחוז התעסוקה הגבוה בניקראגו'ה אחרי מנאגוָ'ה. ענף הסיגרים מספק כ-33,000 משרות. ענף ייצור הסיגרים גדל במדינה בהתמדה. 80% מן הסיגרים מיוצאים לארה"ב. סיגרים וטבק נמנים עם 5 מוצרי היצוא המובילים של ניקראגוָ'ה – בקר, זהב, קפה, סוכר, סיגרים.

נשף הסיום היה אקורד סיום מתאים לפסטיבל 'פורו סאבור' המאוד מוצלח הזה. הוא נערך על ידי הצוות של בית-החרושת 'דרוּ אסטייט' (Drew Estate) ושיקף נאמנה את הנאת המשתתפים מן הפסטיבל המהנה והמעניין. במסגרת הנשף נמכר במכירה פומבית היומידור מצוייר ידנית על ידי צייר מקומי, ב-6,600 דולר, כולם תרומה לקידום תוכניות הלימודים בבתי-הספר המקומיים של אסטלי.

סיגר פרימיום חדש בישראל

צפניה ברזילי הוא אושיית סיגרים בישראל. הוא נסע לרפובליקה הדומיניקנית למסע רכש ושב עם אוצר קטן

מאת יהושע בן עזרא

רואה-החשבון צפניה ברזילי הוא אושיית סיגרים בישראל. במסגרת 'לה קאזה דל סיגר', הוא מייבא סיגרים מניקראגוָ'ה, מהונדורס, ממקסיקו, מן הפיליפינים ומן הרפובליקה-הדומיניקנית. מן הרפובליקה הוא מייבא ומפיץ את המותגים 'קאסה מאגנה' (Casa Magna), 'לה פלור דומיניקנה' (La Flor Domenicana) ו'קסאדה' (Quesada). אל אלה מצטרף כעת סיגר פרימיום חדש – ה-PDR.

אל הסיגר הזה הגיע ברזילי אחרי שבחן מרחוק, בדק, שמע דיעות והמלצות, נסע, ושב עם האוצר הקטן. סיגר בוטיק משובח, העשוי ידנית בטכניקה שכמעט פסה מן העולם.

ישבנו בלאונג' הסיגרים הנעים 'לה קאזה דל סיגר' של החברה ברחובות, נהנינו מסיגר PDR קאניונאסו (Cañonazo) גדול תרתי-משמע, וצפניה סיפר לי על נסיעתו אל הסיגר הזה, לסנטיאגו – בירת הסיגרים של הרפובליקה-הקומיניקנית.

נותרו רק הטובים והחזקים ביותר

נחתתי בסנטיאגו בשלוש אחר-הצהריים. היה יום שימשי נאה קצת חם. לא משהו שעלול להעיק על ישראלי. סמואל אוריאך (Samuel Oriach), המנכ"ל, כבר המתין לי בנמל-התעופה 'סיבאו' (Cibao). הוא אסף אותי ישירות למפעל הסיגרים בטאמבוריל (Tamboril), לפגישה עסקית עם אַבֶּה פלורס (Abe Flores).

טאמבוריל היא עיירה חקלאית בצפון מזרחה של פרובינציית סנטיאגו, למרגלות הרי קורדיז'רה ספטנטריונל (Cordillera Septentrional). בתקופת ה"סיגר בום" בסוף האלף הקודם ובתחילת האלף הנוכחי, היו כאן – כמו במקומות רבים ברפובליקה – עשרות בתי-חרושת לסיגרים, ומטעים נרחבים של טבק לסיגרים. עם שוך הבום נסגרו רובם, ונותרו רק הטובים והחזקים ביותר. כיום יש בטאמבוריל רק מפעלים ספורים, בהם 'PDR'. הוא שייך לאבה פלורס ונקרא, כראשי-תיבות, על שם מחוז פינאר דל ריו של קובה, איזור גידול הטבק הטוב בעולם.

אבה הוא איש אנרגטי, גילו בסביבות ה-50. הוא נוצרי, נצר לשפחה יהודית שהגיעה לרפובליקה-הדומיניקנית לפני יותר ממאה שנה והשתקעה בה.

ישבנו במשרדו של אבה. לקחתי סיגר מן ההיומידור האלקטרוני הגדול שבחדר. מתוך שפע הסיגרים בחרתי ברובוסטו 'פלורס אי רודריגז' (Flores y Rodriguez). היה זה סיגר דומיננטי, בעל  שאיפה מושלמת. נהניתי ממנו עם ספלון קפה טוב, והנה אני כבר לא עייף אחרי טיסות של יותר מ-24 שעות באוויר.

טכניקת גלגול עתיקה

"לא פלא שהשאיפה היתה מושלמת," מסביר ברזילי, "הסיגר עשוי בטכניקת אנטובר (entubar). זאת היא טכניקת עשיית סיגרים ידנית, אשר בה לא אוגדים את עלי המילוי זה על זה, אלא מגלגלים אותם לצינורות דקים ואוגדים אותם כך בעלה האוגד. הטכניקה הזאת היתה נפוצה לפני שנים, כאשר עלות כוח האדם בייצור הסיגרים היתה זניחה. היא מסובכת, דורשת מיומנות רבה ואורכת זמן רב יותר מאשר הטכניקה המקובלת. אבל כך מובטח שהסיגר יהיה בעל שאיפה שאין כמותה.

הסיגר היה עשוי מבלנד של עלי טבק: 'הבאנו ווּאלטה אבאחו' (Habano Vuelta abajo) הגדל ברפובליקה-הדומיניקנית, טבק ברזיליאני – מדינה שעלי הטבק שלה לסיגרים זוכים ליותר ויותר כבוד בתחום, ועלי טבק נִיקָרָאגוֶ'נטִיים הידועים באיכותם מזה שנים.

אלו מותגי סיגרים מייצרים ב-PDR?

אבה פלורס סיפר לי כי המותג הראשון שהם גילגלו היה '1878 PDR'. כיום הם מגלגלים ארבעה בלנדים שונים תחת שם המותג הזה. עוד מותגים שלהם הם 'פלורס אי רודריגז' (Flores y Rodriguez); 'סמול באץ' רזרב' (Small Batch Reserve) בשני בלנדים; 'אַ. פלורס'; '1878 PDR'; 'AFR-75'; ו-'A Crop'.

moja (לחלוחַ) לעלי הטבק המשובחים לפני גלגולם לסיגרים

הקפה נגמר והוזמנתי לסיור בבית-החרושת, סיירנו ואבה תאר את הסגנון המיוחד של PDR: הם משתמשים במפעל, כמו גם ביצירת הבלנדים של הסיגרים השונים, במסורות ייצור קובאניות, אבל במסגרת של מפעל בוטיק מודרני.

במפעל שולט הצבע הכחול, מה שמשרה רוגע. המפעל מרווח, והייצור מאורגן היטב. כולם עסוקים, וקצב העבודה מהיר. האוויר מלא בניחוחות הנעימים של עלי הטבק והסיגרים. אני תורם לניחוחות מן הסיגר העַשֵן שבידי ומאזין לדברי אבה, שחייו סובבים סביב הסיגרים שלו.

הסדר והאירגון ניכרים בכל. משלב מיון עלי הטבק ועד לגילגולם לסיגרים. הטכנולוגיה קלאסית. העלים עוברים תהליכי יישון, ואז תהליך מואץ של תסיסה. תשומת לב מיוחדת מוקדשת באופן טבעי לעלי העטיף, ותסיסתם מתבצעת בדוד מיוחד שנבנה לצורך זה. מכונה לבדיקת איכות השאיפה של הסיגר מדמה עישון במצב אמיתי על ידי הפעלת לחץ אוויר. מבקרי האיכות מסתובבים בין המחלקות השונות, מוודאים שלא יפול פגם באיכותו של אף סיגר. בצד אחד ממיינים את הסיגרים ובצד השני לשים את עלי הטבק כמו שלשים בצק. הלישה של הטבק נעשית על עלה העטיף בכדי להעניק לו גמישות.

בין כה וכה ירד הערב. הספקתי לנוח מעט ואז נפגשנו לארוחת ערב. היה זה במועדון סיגרים הנמצא במבנה היסטורי ובו פועלת גם רוטארי בסנטיאגו. לאחר הארוחה ישבנו בנינוחות ועישנו סיגר נוסף, הפעם 'Small batch'. סיגר מעולה שאיפה חלקה, עם טעמים של אדמה ואגוזים קלויים. הטעמים השתלבו היטב עם רום 'בארסלו' (Ron Barceló ) משובח. היה לי ברור, שאת הסיגרים האלה אני הולך להביא לארץ ולשתף את חובבי הסיגרים ביצירותיו המשובחות של אבה.

ביקשתי מצפניה קצת מחירים.

PDR 1878, רובוסטו, 50 שקל

PDR 1878, 60/60, 64 שקל

PDR סמול באץ', רובוסטו, 59 שקל

PDR סמול באץ', 60/60, 85 שקל

Flores y Rodriguez, רובוסט, 45 שקל.

Flores y Rodriguez, קאניונאסו (cañonazo), 55 שקל

PDR פלורס גראן רסרבה, האף קורונה, 5 סיגרים, 150, שקל

Flores y Rodriguez 10 אניברסאריו, וַ'ייד צ'רצ'יל, 75 שקל.

5 סיגרי רובוסטו בתיבת שי, 300 שקל.

החנות, שהיא גם לאונג' סיגרים נמצאת ברחובות, רח' רמז 61, טל:08-9471685. http://www.zbcigar.co.il.

לה קאזה דל סיגר ברחובות

חובבי סיגרים ותיקים ומנוסים יחייכו בוודאי למקרא הכותרת. ביג דיל! אבל, לגבי מי שזו הפעם הראשונה שלו, זהו בהחלט דיל ביג מאוד. לא בִּכדִי אומרים שגבר לא שוכח את האשה הראשונה שלו ואת הסיגר הראשון שלו.

אז, החלטת להתנסות בסיגרים? בוא נדבר על זה. איך תתרשם מהיד הכי ראשונה אם זה מתאים לך. ואם כן, איך תבטיח שתחווה את הסיגר באופן הראוי, כך שתרצה לחזור על החוויה הזאת שוב ושוב ושוב

יפה, החלטת שאתה רוצה לעשן סיגר. הסיגר הראשון שלך. ראית כמה שחובבי סיגרים נהנים, והחלטת שאתה רוצה גם. קראת כמה זה נעים, והתרשמת. הציעו לך סיגר, ודווקא רצית, אבל סירבת בנימוס כי לא בא לך שיראו שאתה לא מתמצא. בכל אופן, החלטת לבחון את העניין הזה עם הסיגרים. להבין ממה כולם מתלהבים כל כך. אלא מאי, אתה לא כל כך יודע איך לגשת לעניין. גם אין לך סיגרים. ואתה גם לא יודע איך קונים סיגר. מה להגיד בחנות – שם של סיגר? גודל של סיגר? מחיר של סיגר?

הרשה נא לי לספק לך סביבה אוהדת וידידותית, שתכניס אותך לעניין בנינוחות ותפיג את מרבית חששותיך.

 עניין של טעם נרכש

תחילה, אזהרה מן האזהרות הקבועות בחוק: הסיכוי שתיהנה מן הסיגר הראשון שלך הוא לא גבוה. הנאה מסיגרים היא עניין של טעם נרכש, כלומר לוקח זמן עד שמתחילים ליהנות כראוי. התייחס אל הסיגרים הראשונים שלך כאל לימודים ואל תצפה ליותר מדי.

מועדון סיגרים

חשוב לי מאוד להבטיח שנסיונך הראשון עם סיגרים יהיה ללא מכשלות. רק כך תוכל לחוות את הסיגר הראשון שלך באופן הוגן. לא שאני מצפה שתיהנה בסיגר הראשון, אבל אם תחליט שלא להמשיך, שיהא זה על בסיס נכון ולא בגלל שהסיגר היה יבש, סתום, או סתם גרוע. הכי טוב להתחיל את המסע שלך אל ההנאה מסיגרים בחברת מישהו מנוסה, שידאג לך לסיגר המתאים, ויכניס אותך לעניינים. הבחירה השניה שלך היא חנות סיגרים טובה. מהי חנות סיגרים טובה? זאת היא חנות שמחזיקה בעיקר סיגרים ומתמחה בהם. חנות אשר לבעליה ולמוכרים בה יש נסיון רב-שנים בסיגרים בכלל, ובאופן אישי בפרט. כלומר שגם הם עצמם הינם חובבי סיגרים, הנהנים מעישונם.

אנשים סיפרו לי שהם עברו הרבה יותר מפעמים אחדות על פני חנות הסיגרים, לפני שאזרו עוז להיכנס לתוכה בפעם הראשונה. להיכנס ולחשוף את בורותם ברבים. אף אחד – בעיקר לא ישראלי – אינו אוהב להודות שיש משהו שהוא לא מומחה בו. אכן, להיכנס למקום הנראה כמו מועדון חברים סגור ומסוגר אשר רק יודעי ח"ן באים בשעריו, לא דבר קל הוא. אולם, לא הביישן לַמֵד. ואני מתחייב בפניך שיקבלו אותך בסבר פנים יפות וישמחו להסביר, להבהיר, להאיר, ללמד ולהדריך אותך.

בחלק מן החנויות יש תנאים מתאימים לעישון סיגר במקום – כורסאות, מוזיקה שקטה ולא ערבית, קפה טוב, משקה קל או כבד. אם תחליט לעשן את הסיגר הראשון במקום, תהיה לך סביבה מסבירת פנים. שב לך בנחת והנח למומחי החנות להדריך ולסייע. סביר שתקבל עצות גם משאר הנוכחים. בגלל זה לא עושים בישראל סקס במקומות ציבוריים, כי הישראלים אוהבים לתת עצות… אבל, בעניין סיגרים מה איכפת לך לקבל עצות?

מרגיש קצת נחיתות מול האפיסיונאדוס? אם תסתכל על זה מן הצד הנכון של הסיגר, אז יש לך יתרון על פני חובבי סיגרים מנוסים. אנחנו שוב לא נחווה את חוויית הסיגר הראשון, את חויית הטעם הלא מוכר והמעניין של עלי הטבק המשובחים. את ראשוניות טעם העשן בפינו. חווה זאת. לא בכדי אומרים, שגבר לא שוכח את האשה הראשונה שלו ואת הסיגר הראשון שלו.

אתה יכול גם להתנסות בעישון את הסיגר הראשון שלך בחברת ידיד שהוא חובב סיגרים מנוסה, על בטן מלאה אחרי סעודה משובחת, בליוויית הדיז'סטיף הקוניאקי, ובמקום שהישראלים שבו הם לא מהזן הצורח הדורש מוזיקה קולנית. הדיז'סטיף יכול להיות גם פורט, ו'יסקי משובח או אספרסו ארוך עשוי ביד באריסטה אמן.

שני סוגי סיגרים

סיגרים מתחלקים, בגדול, לשני סוגים: סיגרים פשוטים וסיגרים משובחים. עם הסיגרים הפשוטים נמנים סיגרים העשויים מחתיכות של עלי טבק מאיכות נמוכה. עם הסיגרים הפשוטים נמנים גם סיגרים "יבשים". אלה הם סיגרים המיוצרים בעיקר באירופה ויש בהם חומר, פרפין לדוגמה, המונע את התייבשות הטבק כך שהם ever ready לעישון. זאת הסיבה, לפי ההיגיון האנושי העקום לפעמים, שהם קרויים יבשים, כי הם רטובים. תכופות העטיף של הסיגרים ה"יבשים" עשוי מנייר טבק – שזה אבקת עלי טבק טחונים המעורבבת בדבק מיוחד. את התערובת הזאת שוטחים וכובשים לנייר חום, דמוי עלה טבק. הסיגרים העשויים מעלי טבק שלמים קרויים 'לונג פילר' (Long filler) כל חלקיהם – מילוי, אוגד ועטיף – עשויים מעלי טבק שלמים בלבד. בדרך הטבע, סיגרים פשוטים הם גם זולים מאוד. אין סיגרים משובחים שהם ממש זולים.

מכיוון שכבר הבהרתי שההנאה מסיגרים היא עניין של טעם נרכש, אזי נראה, לכאורה, שכדאי לטירון להתחיל עם סיגרים פשוטים וזולים. ולא היא. בכלל לא. אני, אישית, לא ממליץ להתחיל עם סיגרים "יבשים" אף כי הם זולים, משום שמה שתחווה לא יהיה חוויית הדבר האמיתי. הדבר האמיתי הוא סיגר משובח, העשוי כולו ידנית, מעלי טבק שלמים. וכן, יש גם סיגרים משובחים כאלה המתאימים למתחילים. סביר להניח שרבים מאלה שהנסיון הראשון שלהם היה עם סיגרים זולים, לא הגיעו כלל לכלל עישון סיגר משובח. זאת, משום שהם התאכזבו כל כך בעקבות הנסיון הזה, עד כי משכו ידם כליל מן העניין. אם יש יתרון כלשהו בהתחלה עם הסיגרים הזולים, הוא מתבטא בכך שכשתעשן סיגר טוב, תוכל – על רקע זה – לעמוד על ההבדלים המכריעים בין סיגר משובח לפשוט, ולהתרשם עד כמה הוא טוב. אבל, את זאת תוכל לעשות בכל עת, אחרי שהתנסית בסיגרים טובים.

 עם איזה סיגר להתחיל?

יש סיגרים שאו שהם יועדו מלכתחילה למתחילים, או שהם מתאימים למתחילים בשל תכונותיהם. סיגרים באים בחמש רמות "חוזק": מיילד (Mild), מיילד-מדיום, מדיום, פול בודיד (Full bodied – מלאי גוף), וּוֶרִי פול בודיד (Very full bodied – מאוד מלאי גוף). מה שאתה מחפש כעת הוא סיגר מיילד או מיילד-מדיום. מן הסיגרים הקובאניים מתאימים: 'האצ'ה אופמן' (H. Upmann), 'פונסקה' (Fonseca), 'גיספרט' (Gispert), 'חואן לופז' (Juan Lopez), 'לה פלור דה קאנו' (La Flor de Cano), או 'קינטרו' (Quintero), ולפינוק מיוחד נסה את 'רפאל גונזאלס' (Rafael Gonzales) ואת 'הויו דה מונטריי' (Hoyo de Monterrey). מן הסיגרים הדומיניקאניים יתאימו להתחלה 'קואסטה-ריי' (Cuesta Rey) – למשל ה'דומיניקן מס. 5'; 'דווידוף' (Davidoff) – למשל 'גראן קרו' מספר 2 או 3; 'ארטורו פואנטה' (Arturo Fuente) – נסה את ה'לונסדייל' או ה'קיובאן קורונה', או את ה'פלור פינה'; ו'מקאנודו' (Macanudo) – לך בהתחלה על 'ברון דה רוטשילד'. הסיגרים האלה הם מיילד ומידיום-מיילד אך יש בהם מגוון של טעמים העשוי לְהנות גם את חיכו של המתחיל. הסיגרים הניקראגוֶ'נטיים הם מצויינים, אבל הם, ברובם, פול-בודיד. עם זאת יש גם ביניהם סיגרים העשויים להתאים יפה לחסרי הנסיון.

סיגרי 'פרדומו' מניקראגוָ'ה

סיגרים באים גם במגוון נרחב של גדלים. גודלו של סיגר קרוי וִיטוֹלָה. הויטולה מבטאת את אורכו של הסיגר ואת קוטרו. האורך מצויין באינצ'ים, והקוטר בחלקי 64 של אינץ'. רבים ימליצו לך להתחיל עם הקטרים הנוחים יותר, ה'קורונה' וה'לונסדייל' שקוטרם 42 חלקי 64 של אינץ', דהיינו 1.6 ס"מ, כי כמו בדברים חדשים רבים, גם כאן העיקרון של ללכת מן הקל אל הכבד נראה כאילו הוא הדרך הנכונה. אני? אני ממליץ – בניגוד מוחלט למה שנראה הגיוני – להעדיף להתחיל דווקא עם סיגרים קצרים ועבים יותר – 'רובוסטו', 'רוטשילד', 'הרמוסו מס. 4', 'בליקוסו', שקוטרם 50 חלקי 64 של אינץ', כלומר כ-2 סנטימטרים. למה? כי הם אלה שהינם נוחים יותר. הודות לעוביים, עשנם רך יותר. דווקא סיגרים דקים לא מעטים הם ערסים לא קטנים. יש לכך, כמובן, הסבר הגיוני. כל סיגר עשוי משלושה סוגי עלים – העלה החיצוני שהוא ה'עטיף', העלים הפנימיים שהם ה'מילוי' ועלה אחד, בין שניהם, שמאגד את עלי המילוי וקרוי, לכן, 'אוגד'. ובכן, שמת לב שכתבתי 'עלי' מילוי. כי יש אכן כמה עלים במילוי הזה, בין שניים לארבעה. ברור שככל שהסיגר עבה יותר, יש בו יותר סוגי עלי מילוי, מה שמבטיח עשן עשיר יותר, מגוון יותר וגם רך יותר.

אין טעם לנסות לבחור לבד את הסיגר. אם יש עמך מישהו מנוסה, הנח לו לבחור את הסיגר בעבורך. אם זה בחנות, בקש את עצת המוכרים. אם, בכל זאת, מלאכת הבחירה מוטלת עליך, שים נא לבך לדברים הבאים: בסיגרים המשובחים צד אחד סגור בכיפה העשויה מחתיכה עגולה של עלה עטיף. הצד הזה הוא "ראש" הסיגר. הצד הפתוח הוא הצד שאותו מדליקים, והוא קרוי "רגל" הסיגר. עטיף הסיגר צריך להיות בעל גוון אחיד, בלא פגימות וכתמים. הסיגר צריך להיות גמיש ללחיצה. לא יבש ומתפצפץ, ולא כנוע וסמרטוטי. מילוי הסיגר צריך להיות אחיד לכל אורכו. זה אומר שלא צריכים להיות בו מקומות קשים יותר או רכים יותר.

אם זהו הסיגר הראשון שלך, אני מניח שאין לך קוטם לסיגרים. אם אתה קונה את הסיגר בחנות, בקש נא מן המוכר לקטום את הסיגר בעבורך. כך הוא יהיה מוכן להדלקה בחנות, או במקום בו אתה מתכוון לעשן אותו. אם אתה לא מעשן את הסיגר בחנות המוכר יארוז לך את הסיגר באריזה שתשמור על לחותו של הסיגר עד שתדליק אותו. אל תשהה את הסיגר באריזה בזאת מעבר להכרחי, ובכל מקרה לא יותר מימים אחדים.

הדלקת?

פנה לך זמן והכן את המקום ואת הרקע. הכי טוב בשעת בין ערביים, או בערב, עם סניפטר קוניאק על יד ומוזיקה קלאסית ברקע, כשאף אחד לא מזיין לך את השכל. טוב, אתה מוכן לעשן את הסיגר הראשון שלך? קח אותו ליד, אבל אל תדליק אותו עדיין. שנן את המאנטרה 'סיגר ונחת הולכים ביחד'. התבונן בסיגר והנח לעיניך ליהנות מיפי העבודה והגימור שלו. רחרח אותו בכדי שחוש הריח שלך ייהנה מניחוחותיו. שים את הסיגר בפיך – אחרי שקטמת אותו – וטעם את הטבק. שאף מבעד לסיגר. זה יביא אל קולטני הטעם שלך את הבוקה. שאיפה זאת, כשהסיגר עוד לא דולק, גם תבחן את איכות השאיפה ממנו ותוודא שהסיגר אינו "סתום".

קוניאק הוא בן לוויה מתאים לסיגר משובח

קטום את הסיגר, או הנח למישהו לקטום אותו בעבורך. כעת גש להדלקה. קח את הזמן שלך. בעזרת להבת מצית גז חרוך באיטיות את כל היקף הסיגר. רק כעת קח את הסיגר לפיך, קרב אל פניו את להבת המצית ושאף שלוש-ארבע פעמים. הוצא את הסיגר מפיך ונשוף על פניו הבוערים, בכדי לודא שכל שטח הפנים בוער. אם יש חלקים שלא הובערו כראוי, תן להם מנה נוספת של אש.

הדלקת? כעת הישען לך לאחור בנחת, לך במחשבותיך למקום נעים, ושאף את העשן הטעים. החזק אותו קמעה בחלל פיך ונסה לזהות ולפענח בו טעמים. כמו שאתה עושה ביין. כעת נשוף אותו באיטיות מבעד לנחיריים, היכן שיש המון פטמיות טעם. החלק הכֶּפִי בעישון סיגר, חוץ מהשלווה המתלווה לזה, הוא הטעמים העשירים של העשן.

בכדי לֵיהָנוֹת מעשנה של כל שאיפה ובכדי שלא לחמם את הסיגר, שאף בערך אחת לדקה. שאיפה תכופה יותר תחמם את הסיגר, מה שעלול להרוס חלק מן הטעמים. הפסקות גדולות מדי בין השאיפות עלולות לגרום לסיגר לכבות. את האפר לא מורידים בכל כמה שניות כמו בסיגריה עצבנית. הנח לאפר להיבנות ולהצטבר עד לאורך כשני סנטימטר. אתה יודע, מה? בשלב זה אל תסתכן שהוא ייפול במקום לא רצוי, והורד אותו ליתר בטחון אחת לסנטימטר וחצי.

אל תצפה לאורגזמה בסיגר הראשון שלך. ה"בילד אפ" שרבים עושים לסיגרים, גורם לשאר בני התמותה להאמין שעישון סיגר יביא אותם לפסגות לא מוכרות. לא צריך להיסחף. עישון סיגר הוא עניין נעים מאוד וטעים מאוד, אבל פסגות לא מוכרות יש רק בהימלאיה ובסקס.

עם זאת, אחרי שתרכוש את הטעם הנרכש, ההנאה מובטחת. והיא תלך ותעמיק עם השנים. אני מבטיח לך נאמנה שחובבי סיגרים הם לא טפשים, לא מזוכיסטים ולא משליכי כספם לריק. איך אמר הגוי לחברו היהודי שלקח אותו עימו בשבת לבית הכנסת והתפלא על זה שהוא מציע כסף ב"מכירה הפומבית" לעליה לתורה? "אני מכיר את חיימוביץ', אם הוא מציע מאה דולר בשביל העליה לתורה הזאת, זה בטח שווה פי שניים."

דברים שטוב לדעת

את עשן הסיגר לא לוקחים לריאות, כי, א. ריאות זה בשביל לנשום אויר ולא עשן. ב. עשן  סיגר, בניגוד לסיגריה, הוא "חזק" מדי ותחטוף טיל אם תשאף אותו לריאות. עשן הסיגריה הוא "רך" משום שיש בו ניקוטין המרכך אותו ועושה אותו מתאים לשאיפה לריאות. בסיגר אין ניקוטין ולכן עשנו קשה מדי לריאות. ג. אין בעשן הסיגר ניקוטין ולא שום דבר אחר שיכול להיספג דרך הריאות לדם ולהעניק הנאה כימית.

לעישון סיגרים לא מתמכרים כי בסיגרים אין ניקוטין או כל כימיקל ממכר אחר. נכון, תמיד תהיה "נשמה טובה" שתשמח לבשר לך שדווקא יש בסיגרים "עקבות" של ניקוטין. התעלם בבוז.

בסיגרים אין פחמן חד-חמצני, שהוא בעצם הדבר הגרוע והמסוכן ביותר בסיגריות. הפחמן החד-חמצני נוצר בריאקציה כימית בין הטבק לנייר הסיגריות, והוא זה שגורם למחלת הנפחת (אמפיזמה), כי הוא תופס את מקומו של ההמוגלובין בכדוריות הדם האדומות.

הסיגר לא גורם לקוצר נשימה משום שלא לוקחים את עשנו לריאות, כך שלא נכנסים לתוכן עטרן מגעיל ופיח שסותמים אותן.

בעישון הסיגרים הראשונים נוצרת לפעמים תחושת צריבה בלשון הלא מורגלת, במקום בו פוגע העשן בכל פעם שאתה שואף מן הסיגר. במקרה כזה הזז את הלשון כך שלהבא יפגע העשן במקום אחר בה.

עוד דבר שעליך לקחת בחשבון הוא, שיתכן כי תהיה לך סחרחורת קלה בעת עישון הסיגר הראשון, ואולי אף בכמה הסיגרים הראשונים. זה נובע מכך שנשימתך, אינסטינקטיבית כשמדובר בעשן, רדודה מן הרגיל ואתה לא נושם די חמצן. נשום כרגיל, והסחרחורת תפוג.

עישון סיגר מכריח אותך לנחות לשעה קלה מן הרעש-געש של החיים המטורפים שלנו. אין לזה – מבחינת בריאות הגוף והנפש – תחליף. לא בתרופות, לא במפגשים עם פסיכולוג, ולא בסמים. קל, טבעי, נעים ובריא. לא פלא שחובבי סיגרים מאריכים חיים.

זהו, עישנת את הסיגר הראשון שלך

הסיגר תם? אל תכבה אותו במעיכה במאפרה. סיגר הוא לא איזו סיגריה פושטית שמועכים אותה. הנח לו ללכת לשדות העשן הנצחיים באלגנטיות, כראוי לו. שים אותו במאפרה, הוא יכבה מעצמו. זהו, עישנת את הסיגר הראשון שלך. צלחת את הרוביקון. עכשיו מה? אני מקווה שנהנית מעט. כבר אמרתי שאיני מצפה שתהפוך לאפיסיונאדו בִּן-סיגר.

בחן את השילוב של עשן הסיגר עם המשקה שאתה לוגם בניחותא. מה אתה שותה, קוניאק? טוב מאוד. גם יין אדום כמו קברנה סוביניון טוב. גם יין פורט עשיר טוב. גם ו'יסקי משובח ממשפחת הבלנדים. תיהנה מן המיקס של העשן עם יצירת המוזיקה הקלאסית החביבה עליך. נסה עם הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון. נסה עם יצירה לצ'לו, או עם משהו לסקסופון. חווה את החווייה במלואה. יש רק פעם ראשונה אחת.

שניפגש בדברים הטובים.

הסיגר והירכיים של הקובאניות

מה מקור האגדה על כך שטורסדורות מגלגלות סיגרים על הירכיים הערומות שלהן? מה הקשר לקוהיבה ולזונות? ומה חלקו של מֶרִימֶה שהיה מְרִימָהּ?

מאת יעקב שקד

יש אגדה יפה על סיגרים שמסתובבת בעולם. האגדה הזאת אומרת שהסיגרים הקובאניים המשובחים מגולגלים על ידי קובאניות על הירכיים שלהן. האגדה הזאת הולכת ומתגלגלת מסוף העולם ועד סופו. כמעט בכל הרצאה שלי על סיגרים מישהו שואל האם נכון הדבר.

האם זה נכון? אגדות לא צריך לבדוק. יש סיבה לכך שקוראים להן 'אגדות', ולא 'עובדות'. כבר אמר נתן אלתרמן, "מיטב השיר – כזבו." לפעמים אין תועלת בגילוי האמת, בעיקר אם מסתבר שהיא לא עירומה. גברים רבים כל כך, גם נשים, מדמיינים לעצמם, עם כל סיגר שהם מעשנים, נשים מולאטיות שוקולדיות, בבתי החרושת של הסיגרים. הן יושבות בחום הקאריבי המהביל של הבאנה, עורן מבהיק מזיעה קלה, מחשופן העמוק מגלה שדיים כבדים, השמלה הצבעונית הקלה מורמת עד לגבול הצניעות, והירכיים העגולות פשוקות בזווית נוחה. היד המחזיקה בסיגר מגלגלת אותו באיטיות על עור הירך החלקלק. ככה מדמיינים זאת לעצמם חובבי סיגרים. או שמא זה הדמיון שלי?

גם מי שלא נגע מימיו בסיגר מכיר את האגדה הזאת. אז מה האמת? האמת היא שלא משנה. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. אז אני יכול להציע ארבע השערות באשר למקור האגדה, שאחת מהן עשויה להיות נכונה.

מוכר האגדות

השערה אחת היא שגברים הנהנים לעשן סיגר ניחוחי, פשוט נהנים גם לראות בעיני רוחם את ירכיהן השחומות-חלקות-עגלגלות של נשים קאריביות שאולי גלגלו אותם. יתכן שאלה הם הדברים שראה בעיני רוחו – לפני שנים רבות – גם איש מכירות של סיגרים קובאניים. יתכן שהוא התחיל לספר את מה שראה בדמיונו, כאילו היה אמת. כשראה שהסיפור הזה מעלה את מכירותיו פלאים, הוא דבק בו ו"מכר" אותו כחלק קבוע משֹיח-המֶכֶר שלו. הלקוחות שתו את הסיפור בצמא ואימצו אותו אל חיקם. הסיפור הפך לנחלת הכל, ועוד אגדה נולדה.

סיגרים בני זונה

ההשערה השניה קשורה בסיגרי 'קוהיבה'. 'Cohiba' זה אולי מותג הסיגרים הידוע בעולם, גם בקרב מי שאינם חובבי סיגרים. על פי מידת פרסומו של המותג הזה נראה שהקוהיבות היו כאן מתמיד. אבל האמת היא שאיש לא שמע על 'קוהיבה' עד לשנות השבעים של המאה שעברה. המארקה הזאת פשוט לא היתה קיימת עד אז.

מי שהוציא את הסיגר הנהדר הזה לאויר העולם היה פידל קאסטרו. הסיפור הוא שהמנהיג הקובאני עבר יום אחד, בשנת 1967, במסדרון, ואל נחיריו הגיע ריח נהדר של סיגר שכמותו לא הכיר. חוטמו המנוסה קלט מיד את האיכויות הגלומות בסיגר המפריח לחלל ניחוחות כאלה וארומות כאלו. הוא הלך בעקבות הניחוח אל מקורו. את הסיגר עישן להנאתו אחד משומרי ראשו, ביינבנידו פרז סלאזאר (Bienvenido Perez Salazar). קאסטרו – אפיסיונאדו בעל טעם משובח משחר נעוריו הבורגניים – ביקש לנסות את הסיגר בעצמו ו"נדלק" עליו. הסיגר שהוא קיבל היה בויטולה (מידה) הנדירה 'לאנסֶרוֹ' – סיגר ארוך ודק. קאסטרו נהנה כל כך מן הסיגר הזה עד שהוא התעניין מניין בא. שומר הראש סיפר לו שידיד שלו, טורסדור צעיר, מכין אותם באופן פרטי, מבלנד מקורי שלו, לעצמו ולאחדים מידידיו. הטורסדור, אדוארדו ריברה איריזארי (Eduardo Rivera Irizarri) היה רק בן עשרים, אבל כבר בעל ותק של שבע שנים בגלגול סיגרים. הוא הוזמן אל קאסטרו, והתבקש להכין מעתה את הסיגרים הנהדרים האלה רק בעבור 'אל פרזידנטה'. אחרי שנה של ייצור פרטי, בהיקף של כ-30,000 סיגרים, הושיבו את ריברה אחר כבוד בבית מפואר. הבית נקרא 'אל לאגיטו' (El Laguito – האגם הקטן), והיה בעבר ביתו של נסיך פינאר דל ריו. שם, תחת מעטה של סודיות לבל ייחשף הסוד היקר של הבלנד, החל אדוארדו ריברה להדריך מאתיים נשים באמנות גלגול הסיגר. מאלו הוא בחר בעשרים מגלגלות לייצור הסיגרים "של קאסטרו". בשנים הראשונות הם ייצרו כ-650,000 סיגרים לשנה. כל התפוקה יועדה לשימוש הפרטי של קאסטרו ומקורביו, וכמתנה נחשקת מאוד לאורחים נחשבים, לדיפלומטים, ולמנהיגים שקאסטרו חפץ ביקרם.

אהובתו של קאסטרו, סליה סאנצ'ז, היא שהעניקה, ב-1968, את השם 'קוהיבה' לסיגר שכה אהב. אז גם יצרו את החֶבֶק הצהוב-שחור הייחודי ואת סמל הראש האינדיאני, או שמא זאת אינדיאנית, עם תסרוקת זנב הסוס. הסיגר הזה הפך למארקה הרשמית של פידל קאסטרו. רומאנוס פאנה (Romanus Pane), כומר ספרדי שנלווה להפלגתו השניה של קולומבוס, הוא שהנחיל לנו את המונח 'קוהיבה'. כשהספרדים הגיעו לקובה המילה קוהיבה היתה שגורה בפי הטָאִינוֹס, האינדיאנים המקומיים. היה זה השם שהם נתנו לעלי הטבק המיושנים אותם עישנו להנאתם. הכומר רשם את המילה הזאת מפי המקומיים, והעניק לה חיי נצח. השמועה על ה'קוהיבה' המיוצרת ב'אל לאגיטו' עשתה לה כנפיים בחוגים יודעי דבר, עד שהסיגר היה לאגדה. מאחר שמחוץ לקובה עישנו אותו רק הבכירים והנבחרים שקבלוהו במתנה, נודע ה'קוהיבה' כ"הסיגר של מנהיגי העולם". במשך שנים ארוכות יכולים היו אפיסיונאדוס רק לחלום לטעום אותו. קוהיבות נמצאו אז בשפע רק לקאסטרו. האחרים שהיו להם סיגרי 'קוהיבה' נהגו בהם, מסיבות מובנות, בצייקנות גדולה. במשך התקופה הזאת נוצרו סביב הסיגר החדש שמועות ומיתוסים, שהעיקש ביניהם היה שזהו הסיגר הטוב ביותר שנוצר מאז ומעולם. ומאחר שבני-תמותה רגילים לא יכולים היו לשים ידם על האגדה, גם לא עלה בידם לבחון אותה ולדעת אם אמת הדבר אם לאו.

אז מה הקשר לאגדת הירכיים?

מי היו הנשים שהובאו ל'אל לאגיטו' כדי ללמוד ממָאֶסטרו ריברה לגלגל את הסיגרים שלו? מאתיים זונות לשעבר. זונות שאיבדו את פרנסתן עם עליית קאסטרו לשלטון. הן למדו את מקצוע גלגול הסיגרים כחלק מתהליך ה"חינוך מחדש", האופייני למשטרים קומוניסטיים. גלגול סיגרים היה מקצוע בשליטה גברית, כי נדרשים לכך פרקי-ידיים ואצבעות חזקים, בכדי לאָגֵד את אֶגֶד העלים במהודק, לפני שמאגדים אותו בעלה האוגד. במסגרת החינוך לשיוויון גם רצה קאסטרו להוכיח שנשים יכולות לעשות כל עבודה של גברים. וככה הוא הרג שתי יונות באבן אחת. נו, המרחק בין המחשבה על זונות המגלגלות סיגרים, לבין ירכיהן, קטן מאוד. המחשבה הזאת היא רק טבעית לכל גבר בריא. לא פלא שה'קוהיבה' הוא ממש סיגר בן זונה….

פרוספר מֶרִימֶה מְרִימָהּ

הסופר הצרפתי פרוספר מְרִימֶה, והרפתקאות האהבהבים שלו, עשויים בהחלט להיות סיבה טובה נוספת לאגדת הסיגרים והירכיים. פרוספר מרימה (Prosper Mérimée – 1803-1870) היה אפיסיונאדו גדול, והוא שכתב את הנובלה 'כרמן'. סיפור קצר, שהפך לאופרה גדולה. כשעלה במוחו הרעיון לסיפור 'כרמן', ב-1845, הוא נסע לספרד בכדי לעמוד מקרוב על טיבם של הספרדים ועל אורחות חייהם. גיבורת הסיפור, כרמן היפה והסוערת, עובדת בבית-חרושת לסיגרים. ברור אפוא שמרימה ביקר בבתי-חרושת לסיגרים. מביקור לביקור התפתח רומן חשאי בין מרימה הנאה למגלגלת סיגרים יפה.

ספרד היתה אז שמרנית מאוד. יחסים מחוץ לנישואים היו אסורים ועונשים כבדים הוטלו על החוטאים בכך. שניהם חששו מגילוי הרומן, ונפגשו בהיחבא בדירה שמרימה שכר לכך. היא היתה באה אל מֶרימֶה ומֶרִימֶה היה מְרִימָהּ.  מרימה היה ידוע מאוד, כך שהיה עליו לנקוט משנה זהירות. הוא בילה חלק ניכר מזמנו בדירה הזאת, מגיע זמן רב לפני אהובתו, ויוצא זמן רב אחריה, בכדי שלא להתגלות. לא תמיד הזדמן לו לפיכך לקנות את הסיגרים החביבים עליו. אהובתו פתרה את הבעייה. היא היתה מביאה בכל פגישה עימה עלי טבק מבית-החרושת. אחרי שהם תינו אהבים היא היתה מגלגלת לו סיגרים, על ירכיה המהבילות, להנאתו הרבה. כששב מרימה לפריז, הוא סיפר בהתלהבות על איכותם הנהדרת ועל טעמם המיוחד של הסיגרים שאהובתו גילגלה בשבילו על ירכיה. כעבור זמן קצר דיברה כל פריז על הסיגרים ועל הירכיים. בחלוף הזמן נשמט דבר השתתפותו של מרימה בעניין, ונותר רק הסיפור המפתה.

מחשבות על מין במיון העלים

יש מקור אפשרי נוסף של אחיזה במציאות לאגדה הזאת. אחד השלבים של הכנת הטבק לגלגול סיגרים הוא מיון העלים. אחרי הסטריפינג – כלומר הוצאת העורק המרכזי, עוברים חצאי העלים אל הרזאגאדוראס (Rezagadoras) – הנשים הממיינות את עלי הטבק לפי גודלם, איכותם, גוניהם, והטקסטורה שלהם. הן עושות זאת על ירכיהן. הן יושבות פשוקות רגליים, ערימת העלים בין רגליהן, ומניחות את העלים הממויינים על ירך ימין או שמאל לפי העניין. בתנוחה הזאת, אך טבעי הוא שפה ושם נגלית לעיני המסתכל ירך שזופה, עגולה, וחלקה כמו זכוכית חמה. יש בהחלט מקום להניח שמישהו שראה זאת קרא לדמיונו דרור. ואחרי שהוא קרא לדמיונו דרור, הוא גם שחרר את חרצובות פיו, והתחיל לספר שהקובאניות מגלגלות את הסיגרים על ירכיהן. נו, שמועות כאלו עושות לעצמן כנפיים בקלות, ובמהירות, וגם נופלות על אוזניים קשובות.

אנשי מקצוע יגידו שאי אפשר לגלגל כך סיגרים. סיגרים, הם יגידו, מגולגלים על משטח ישר וקשה, ואילו הירכיים של אשה נורמלית הן עגולות ורכות. אבל בגלל שאין כמו עובדות לקלקל אגדה טובה, נתעלם מזה. וחוץ מזה, מה אני יודע? אולי הקובאניות לא ממש מגלגלות על הירכיים במהלך הייצור שלהם. אולי הן מגלגלות שם אחרי שהסיגר מוכן, בשביל ה"טאץ' הסופי"? אולי.

שניפגש בדברים הטובים.

וצפניה ברזילי הוא בעל הבית

מראיית-חשבון וכלכלה אל מחוזות היוקרה של ניחוח סיגרים משובחים. איש שעשה את הדרך ביסודיות ובעקביות, עד להצלחה, והוא מודה על כך לאלוהים. ואיפה מכל המקומות הוא חולם לבקר? בתימן

 מאת עמי שנקר

בשנת 2000 ישב רו"ח צפניה ברזילי בביתו שברחובות, וצפה בתוכנית טלוויזיה על תעשיית הטבק והסיגרים בניקראגוָ'ה. בתור תימני אסלי, שלא מוותר על מפגש שבועי "לחזֵן" עם החבר'ה – גת, נרגילות וכיוצא באלה – היה נושא הסיגרים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב. אבל משהו משך אותו וריתק אותו למסך הקטן. הוא צפה בעניין רב. בתום התוכנית גמלה בליבו ההחלטה להיכנס לתחום. כלומר, לייסד חברה שתייבא ארצה סיגרים ותשווק ותמכור אותם בציון.

הימים ימי שיא הפופולריות של הסיגרים. נושא הסיגרים זכה באותה תקופה לעדנה עולמית, וההצלחה היתה כה גדולה עד כי זכתה לתואר 'ה"בום" של הסיגרים'. כל מישהו שחשב שהוא משהו החל לעשן סיגרים, והצטרף ל"גרעין הקשה" של אנשים שנהנו מסיגר משובח במשך שנים גם לפני ה"בום". ההצלחה קרצה לרבים. ייצור סיגרים ושיווקם נראו כהימור בטוח. נישאים על גל הצונאמי הענקי הזה, נוסדו בסוף העשור האחרון של האלף הקודם מאות בתי חרושת לסיגרים ברפובליקה הדומיניקנית בניקראגוָ'ה ובשכנותיהן. מרווין שאנקן (Marvin R. Shanken), יהודי-אמריקני, שהוא הבעלים של מגזין היין המצליח 'ו'יין ספקטייטר' (Wine Spectator), וחובב סיגרים ותיק ומסור, היה עמוק בעניינים. הוא ניצל את הגל וייסד את המגזין 'סיגר אפיסיונאדו' (Cigar aficionado – חובב הסיגרים). המגזין זכה להצלחה אדירה. בימי השיא החזיקו גליונות הירחון 500 ו-600 עמודים (!). כחצי מהם פרסומות. המגזין הזה, במו ידיו, הגדיל והאדיר את מספר חובבי הסיגרים במידה רבה. גם בישראל נוסד מגזין סיגרים, ששקד – עורך 'בוס2' כיום, היה עורכו הראשי.

מאז אותם ימים עלה הרבה עשן מהרבה סיגרים, והגל הלך ושכך. מאות "בתי חרושת" קיקיוניים לסיגרים נפלו באותה מהירות בה קמו. מי שייצרו זבל אכלו קש. רק אלה שייצרו סיגרים משובחים באמת שרדו. דבר דומה התרחש גם בקרב צרכני הסיגרים. רבים מחובבי הסיגרים החדשים נטשו, כדרכם של אלה שקופצים על כל עגלה. מי שנותרו הם חובבי הסיגרים האמיתיים, כמו גם חדשים שלמדו אכן ליהנות מן העונג שסיגר משובח מְזַמֵן. זהו מספר מכובד של אנשים בעלי טעם משובח, היודעים באמת להעריך דברים טובים ולֵיהַנוֹת מהם כראוי.

 יצירות מן העולם החדש

כמו שעולם היין נחלק לעולם ישן ועולם חדש, כן גם עולם הסיגרים. "העולם הישן" הוא כמובן קובה – עם המסורת הארוכה והמפוארת של ייצור סיגרים, שפעם לא היו לה מתחרים. "העולם החדש" הוא כל מה שאינו קובה – בעיקר הרפובליקה הדומיניקנית, ניקראגוָ'ה, והונדורס.

זרעי צמח הטבק נמנים עם הקטנים בטבע. בחופן אחד יש… כמיליון זרעים. המשפחות הנמלטות התיישבו ב"סביבה" של קובה – מדינות בעלות תנאים דומים לאלה של מולדתם. מדינות עם טמפרטורה, לחות וקרקע דומות לאלו שבמולדת הסיגרים. הם זרעו את זרעי צמחי הטבק המשובחים בעולם, והירוו את האדמה בזיעתם כמו גם בידע, במומחיות ובמסורת שהביאו עמם. "העולם החדש" בסיגרים נוצר.איש אינו מערער על אורך מסורת הסיגרים הקובאנית או על איכותה. אבל יש לזכור בעניין המסורת הזו, כי מי שיצר אותה במשך דורות, הם אֵילֵי הסיגרים המקומיים. שמות אגדיים כמו פרדומו (Perdomo), פלאסנסיה (Plasencia), פאדרון (Padron), פואנטס (Fuentes), טוראניו (Toraño) – משפחות שהנהיגו בדורות הקודמים את תעשיית הסיגרים הקובאנית, והפכו אותה למה שהיא. המשפחות האלו נמלטו מקובה עם עלייתו של פידל קאסטרו לשלטון והלאמת תעשיית הסיגרים. הם היו בעלי ההון, ה"נצלנים", הקפיטליסטים הקובאניים של אמריקה. והקוֹמוּנוֹ-סוציאליסט שכבש את השלטון מפולחנסיו באטיסטה המושחת, היווה סכנה ממשית ומיידית לחייהם. הם קוראים לכך עד היום אקסודוס (Exodus) – "יציאת קובה", על משקל יציאת מצרים. אילי הסיגרים נמלטו מאימת המוות בעור שיניהם, כשהם מותירים מאחור את כספם, רכושם, מטעי הטבק שלהם ובתי-החרושת לסיגרים. מה שכל אחד מהם כן לקח עמו – זה את דבר הערך שהיה הכי קל לטלטל עמם בשל ממדיו הקטנים. לא, לא יהלומים, זרעים.

סיגרי 'פרדומו'

הס מלהזכיר את קובה

צפניה ברזילי, יליד 1965, איש עקשן וחרוץ הוא. הוא רתם למשימה את אחיו ירוחם ואת אשתו מזל, והם החלו ללמוד את הנושא בשקדנות, ולהתעמק בו. הוא נועץ גם בשקד שהיה אז עורך מגזין הסיגרים, ומצוייד בידע ובתשתית אינפורמטיבית איתנה, יצא לדרך. שתיים-עשרה שנים אפופות עשן ניחוחי אחרי, ה'לה קאסה דל סיגר' שלו מייבאת את טובי הסיגרים מן העולם החדש. מייבאת ומשווקת אותם ברחבי המדינה ובדיוטי-פרי, עם  אאוּטלט עיקרי של החברה עצמה – 'לה קאסה דל סיגר' במעוז הבית רחובות.

הלכתי אצל צפניה ברזילי וישבתי עימו לשמוע עליו ועל משפחתו, וכמובן על סיגרים. לתהות על קנקנו של אדם שנכנס לשוק מצומצם הנשלט על ידי כמה משפחות, אשר פועלות בו כבר שנים רבות.

הם התיישבו בחדרה וברחובות והחלו לסייע בבניית הארץ. מכיוון שהיו מאותו הכפר בתימן, נמשכו הקשרים הטובים גם בארץ. ילדיהם התאהבו ונישאו, וקבעו את ביתם ברחובות. שם נולד לזוג צפניה. אביו היה תלמיד חכם שהתחנך בישיבה. הוא היקנה לצפניה ולאחיו ערכים דתיים ואהבה לזולת.האיש פועל בתבונה ודואג לחנך ולהסביר על הארומות והטעמים של סיגרי הפרימיום עבודת-יד שהוא מייבא, והס מלהזכיר את קובה. רציתי קפה עם חוָ'אייג' אבל נגמר, אז שתיתי הפוך איטלקי. יצאנו יחדיו למסע וירטואלי בדרום-אמריקה. במדינות שאליהן עקרו הפאדרונים בעלי חווֹת הטבק מאימת קאסטרו וחבר מרעיו. ברור ששיחתנו היתה מלווה בעשן הנהדר שעלה מסיגר 'פרדומו' משובח מניקראגוָ'ה, ולאחר מכן מסיגר 'אלק בראדלי' מהונדורס. ברזילי מספר על סביו שעלו ברגל מתימן, כבר ב-1909. היה זה מסע ארוך של נחישות ועיקשות, בכמיהה להגיע לירושלים משאת נפשם.

צפניה ברזילי סיים את לימודיו האקדמאיים. הוא רואה-חשבון משנת 1991, ובעל תואר ראשון בכלכלה ובחשבונאות מאוניברסיטת 'בר-אילן', עם התמחות בניהול עיסקי-פיננסי ומניעת הלבנת הון. במסגרת התמחותו הייחודית כיהן ברזילי במשך שבע שנים כראש אגף מחקר, מידע והערכה ב'רשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור' של משרד המשפטים.

והסיגרים?

סיגרי 'לה פלור דומיניקנה'

והסיגרים? "התחלנו ללמוד הנושא לפרטי פרטים," הוא נזכר, "ספרות, אינטרנט, פגישות עם ותיקי ה"סיגריונרים" בארץ, וכמובן ביקורים בתערוכות המקצועיות בחו"ל. בתערוכות האלו החלו להיווצר הקשרים עם היצרנים. אט אט החלה 'לה קאסה דל סיגר' לאסוף ולקשור עצמה אל טובי יצרני הסיגרים של הקאריבים ומרכז אמריקה, עם דגש על ניקראגוָ'ה. מן הרפובליקה הדומיניקנית סיגרי 'מטאסה', ו'לה פלור דומיניקאנה'. מהונדורס 'פלאסנסיה' ו'אלק בראדלי'. מניקראגוָ'ה 'פרדומו', 'טוראניו' 'רוקי פאטל', 'הויו דה ניקראגוָ'ה'. וממקסיקו 'אלחאנדרו טורנט' ו'סנטה קלרה 1830'. יש בהם סיגרים בכל רמות החוזק: מיילד (mild) – קלים, מדיום – בינוניים, פול בודיד (full bodied) – מלאי גוף, וגם וֶרִי פול בודיד – חזקים מאוד. אבל יש לציין שהמחירים הם הכי מיילד בענף הסיגרים המקומי.

"היה קשה מאוד לחדור לשוק הסיגרים הישראלי," מספר ברזילי, "חנויות סיגרים לא הבינו מה אנחנו משווקים. "ניקראגוָ'ה? מה זה?" בכל מקום נתקלנו בבורות ובהרמת גבה. במשך שנים לא הינו מאוזנים עיסקית." אבל הוא עשה את זה בגדול, והתקופה הקשה היא כיום מאחוריו. מגיע לצפניה ברזילי קרדיט גדול על פיתוח השוק של הסיגרים החוץ-קובאניים בישראל.

החברה החלה להיחשף ללקוחות בארץ בשיווק לנקודות מכירת סיגרים וטבקוניסטים מהצפון ועד אילת. הסיגרים הוצגו ונמכרו גם בחנויות רשת 'ג'נטלמן' ובחנויות סגנון חיים. נפתחו שתי חנויות 'לה קאסה דל סיגר', נערכו אירועים רבי משתתפים של סעודות גורמה ויין בליווי הסיגרים המתאימים. מעת לעת מביאה החברה ארצה מגלגלי סיגרים מקצועיים למופעי הדגמה מקצועיים, המלווים בהסברים ובהרצאות. צפניה ברזילי הוא יבואן ואיש עסקים. הוא כמובן מקדם את מכירת מותגיו ככל יכולתו, ותובע בנחישות את עלבונם אל מול אפיסיונאדוס שאינם מוכנים לזוז מילימטר מן הטריטוריה הקובאנית.

אני מקשיב בהסכמה להסבריו על גילגול סיגרים איכותי. על בלנדים רבי השראה וטעמים מעלי טבק איכותיים ממקומות שונים, שתוצאתם סיגרים בעלי טעמים וארומות מצויינים ואיכותיים יותר. "כמו שאדם לא שותה רק יינות מבורדו או מבורגוניְה," הוא אומר, "אלא נהנה גם מיינות עולם חדש, כמו אמריקה, אוסטרליה, דרום-אפריקה, צ'ילה וישראל, יש מקום לנסות כיוונים שונים וחדשים גם בסיגרים. ליהנות מעישון מענג של עלי טבק מטרוארים משובחים נוספים."

אני מסכים עימו. אישית, התחלתי את מסעי המרתק בעולם העשן הניחוחי והארומטי לפני שנים רבות עם סיגרים קובאניים. אולם בהמשך הדרך היתה גם שוטטות סקרנית. טעמתי מכל הבא ליד; יאווה, סומטרה, האיים הקנריים, מרכז אמריקה, וכמובן השפע מן האיים הקאריביים. עשיתי זאת כשאני מקפיד שהסיגר יהיה אך ורק עבודת-יד וללא קיצורי דרך. כך נפתח לי עולם קסום של עונג חושי, אשר הגיאוגרפיה העולמית, על סוגי האדמה והבדלי האקלים, יכולה להעניק. והיא מעניקה בנדיבות למי שמחפש להתרגש בנינוחות עם מה שהאדם למד להפיק מן הטבע.

כשהגעתי לראשונה למחוזות הסיגרים החוץ-קובאניים שבאיזור הקאריבי הבנתי ש"לא אלמן ישראל", ושאפשר למצוא במבחר העצום הזה סיגרים איכותיים מרגשים וטעימים לכל חך ולכל כיס. ושב'לה קאסה דל סיגר' נמצאים, בוודאות, הטובים שבהם.

הבה נעשה זאת באופן מסודר

רוקי פאטל, האיש והסיגרים

צפניה ברזילי, מתי, איך ולמה נכנסת לעניין הסיגרים?

אני כלכלן ורואה-חשבון. תחום הסיגרים קרץ לי תמיד, מתוך אהבה לארומת הסיגר. התחלתי את צעדי בתחום כחובב. אבל עד מהרה הפך התחביב לעסק, ואני מודה לבורא עולם שזיכני בכך. ערב אחד, בשנת 2000, ישבתי מול הטלויזיה וראיתי תוכנית של 'לונלי פלאנט' מסביב לעולם. התוכנית עסקה בניקראגוָ'ה. היה מופע קצר משולב בתוכנית על גילגול סיגרים. התפלאתי שבאיזור זה מגלגלים סיגרים, כי בארץ דיברו רק על  סיגרים מקובה. לאחר שיחה עם אחי ירוחם, שגם הוא חובב סיגרים, החלטנו ליבא סיגרים מניקראגוָ'ה. חיפשנו באינטרנט והסתבר שיש עולם שלם של סיגרים מחוץ לקובה. עולם שלא קיים בארץ. מצאנו במנאגוָ'ה בירת ניקראגוָ'ה חברה בשם 'צ'אמורו' (Chamorro) של משפחת נשיאת ניקראגוָ'ה ויולטה צ'אמורו, בתקופת המהפכה. ויולטה צ'אמורו, דרך אגב, היתה זאת שהביסה בבחירות 1990 את הנשיא המכהן אורטגה, ובכך בא הקץ להתקוממות הממושכת של ה'קונטראס' במדינה.

אלו מארקות של סיגרים אתה מייבא לארץ?

'פרדומו' (Perdomo) מניקרגוָ'ה, 'טוראניו' (Toraño) מניקרגוָ'ה, 'פלאסנסיה' (Plasencia) מהונדורס, 'קורי פאטל' (Rocky Patel) מניקרגוָ'ה, 'לה פלור דומיניקנה' (La Flor Dominicana) מן הרפובליקה הדומיניקנית, 'חויה דה ניקרגוָ'ה' (Joya de Nicaragua) מניקרגוָ'ה, 'טבקאלרה אסטלי' (Tabacalera Esteli) מניקרגוָ'ה, 'חוֹטָה אֶלֶה סלאזאר' (J.L. Salazar) מניקרגוָ'ה, 'קופידו קריולו' (Cupido criolo) מניקרגוָ'ה, 'קובאן קראפטרס' (Cuban crafters) מניקרגוָ'ה.

מה אתה מייבא מסביב לסיגרים? אלו אביזרים?

סיגרי הפריומיום של חברת 'צפניה ברזילי'

אנחנו מייבאים ומציעים בחנויות את כל האביזרים הנחוצים לטיפול בסיגרים ולהנאה מהם. היומידורים מצופים עור, קוטמים, מציתים, ונרתיקים לסיגרים. בעיקר אנחנו מיבאים את מוצרי המותג 'Columbus'.

מאלו מדינות אתה מיבא סיגרי פרימיום?

ניקראגוָ'ה, הונדורס, הרפובליקה הדומיניקנית, ומקסיקו.

איך הסיגרים שמחוץ לקובה בהשוואה לסיגרים קובאניים?

ראה, קובה היא מולדת הסיגר, כמו שצרפת היא מולדת היין. בתחום היין מייצרים יינות מסביב לעולם זה מאות שנים. בתחום הסיגרים החל גידול טבק לסיגרים וייצור סיגרי פרימיום ברוב המדינות שמחוץ לקובה רק בשנת 1959 למאה הקודמת.

עם המהפכה הקובאנית וגירושם של הפאדרונים על ידי שילטון קאסטרו, החברה הראשונה שגידלה וגילגלה סיגרים מחוץ לקובה היתה 'חויה דה ניקראגוָ'ה' (Joya de Nicaragua). אנסטסיו סומוזה (Anastasio Somoza) שהיה נשיא ניקראגוָ'ה ובעל מניות בחברה זו, רצה  ליצר סיגרים בעבור השוק האמריקני. בשונה מקובה, ההתפתחות של הייצור מחוצה לה היא דרמטית. סך כל ייצור הסיגרים הקובאניים במספרים הוא כ-120 מיליון סיגרים בשנה. קח זאת בהשואה ל'פלאסנסיה' שמגלגל רק הוא לבדו כ-50 מיליון סיגרים בשנה, למותגים שונים, בשני מפעלים.

בעשר השנים האחרונות יותר סיגרים מאופינים בבלנדים שונים של עלי טבק משובחים מאזורי גידול שונים ברחבי העולם. סיגרים מורכבים בתערובת בארומות מגוונות ובאיכויות גבוהות מאוד, תוך בקרת איכות קפדנית. גם מי שרגיל לעשן סיגר שגולגל בקובה, יכול למצוא את הבלנד המתאים לו בסיגרים המגולגלים מחוצה לה. וזאת במחירים יותר אטרקטיביים. הסיגרים הקובאניים משווקים על ידי מונופול המורכב מממשלת קובה והקונגלומרט העיסקי הבריטי 'אימפריאל', והמחיר נקבע בתנאים לא תחרותיים. לעומת זאת, על הסיגרים המיוצרים מחוץ לקובה להיות מתומחרים על פי כללי התחרות של שוק חופשי, בו נקבע המחיר על ידי הצרכן והאיכות בלבד.

מה תוכל להגיד לקוראינו בעניין החוקים נגד עישון?

להפסיק לעשן סיגריות. עישון סיגריה זה להיות מכור. עישון סיגר זו תרבות. לא תראה חובב סיגרים מעשן סיגר בשעת עבודה. חובב סיגרים לא מעשן כשהוא עושה ג'וגינג. צריך לקחת פסק זמן בשביל לעשן סיגר.

מה תגובתך לגזירות המיסוי על הסיגרים?

קיים חוסר הבנה בסיסי של "נערי האוצר" בהתיחסות למיסוי. הטלת מס בשיעור זהה על סיגריות וסיגרים, מעידה על בורות. אינך יכול להטיל מס בשיעור דומה על חולצה ועל כפתור. מתחלף פקיד ושוב חוזרים על אותה טעות. לאחר שמסבירים להם עוברים שלושה חודשים ובתקופה זו היבוא נעצר, ואז הם מורידים את המיסוי.

כמו כן שוק הסיגרים בארץ קטן מאוד, ומוערך במספר מליוני דולר במחירי פו"ב. הכנסות המדינה לא גדלו כתוצאה מהטלת המסים, ואפילו קטנו. הטלת מס על סיגרים מבטאת בורות וקנאה.

מה דעתך על טבילת קצה הסיגר במשקה, כפי שיש הנוהגים לעשות?

אני מאמין שכל אחד צריך לעשות מה שהוא אוהב. לא הייתי קובע מסמרות בעניין.

אני מניח שכיבואן סיגרים, יהיה לך קשה לספר לנו איזהו הסיגר החביב עליך ביותר, אבל תנסה. זה רק אנחנו וכמה עשרות אלפי קוראים.

אני מעשן סיגרים במגוון טעמים, בעיקר בעלי גוף מלא בארומה ובטעמים.

כמה סיגרים אתה מעשן ביום?

שלושה ארבעה סיגרים בשבוע.

אתה מתאים את גודל הסיגר או את החוזק שלו לשעה שבה אתה מעשן אותו?

אני אוהב סיגר שאני מרגיש ביד, מגודל רובוסטו ומעלה. אם זמני בידי אני לוקח סיגר יותר גדול. תלוי בזמן.

במה אתה מלווה את הסיגר – קפה, משקה חריף, יין?

כשיש פנאי וחברה נכונה, קוניאק טוב או ו'יסקי אמריקני מסוג בֶּרבּן.

הרעיה מזל ברזילי עם יצרני סיגרי 'טוראניוס'

היכן אפשר למצוא את הסיגרים שאתה מייבא?

בכל חנויות הסיגרים, אצל הטבקוניסטים, חנויות מתנות לגבר, ובדיוטי פרי.

איך אתה מקדם את מכירות הסיגרים שלך?

אירועים שאנו עורכים מדי שנה, ארוחת שף וסיגר טוב, ופרסום בכל המדיה.

איך אתה מבלה?

הרבה זמן לבלות אין לי, המשפחה זה הדבר החשוב. אוהבים להתארח בבית מלון טוב בארץ. משלב זאת גם בנסיעות לחו"ל.

מה אתה מבלה בשבתות?

השבת זה למשפחה, ביחד. תפילה בבית כנסת וסעודת שבת. מתנה גדולה משמים. הנחת שאני מקבל מהשבת.

איפה אתה חולם לבקר?

בתימן. מה שלא מציאותי כיום לישראלי.

מה אתה ממש לא אוהב לאכול?

אני אוכל כשר בלבד, ונהנה מהמטעמים של אימי ורעייתי.

מתי התחלת לעשן סיגרים?

לפני שתיים-עשרה שנה.

אתה זוכר את הסיגר הראשון שלך?

לא.

מה דעתך על מכירות הסיגרים בארץ?

המגוון רחב, ומצויין. אפשר למצוא מותגים מובילים בעולם שקוטלגו על ידי המגזינים 'סיגר אופסיונאדו' (Cigar Aficionado) ו'סמוק' (Smoke) והינם בהישג יד. גם המגוון בדיוטי-פרי מעיד על כבוד לצרכן הישראלי.

האם תוכל לאפיין בקצרה את חובב הסיגרים הישראלי?

בתחילה היה קשה מאוד להנהיג ולשנות ולהסביר ולחנך שיש סיגרים טובים מחוץ לקובה. כיום עם התפתחות המדיה באינטרנט והחשיפה של הצרכן הישראלי יש שינוי ופתיחות. הישראלי הוא צרכן חכם שיודע לגוון. זו המהות בסיגרים. אפשר לקנות יין טוב מצרפת, אבל לא רק. אינך יכול להיכנס לחנות יין טובה ולבקש "תן לי יין צרפתי". בסיגרים לפעמים אתה שומע "תן לי סיגר קובאני." אך הצרכן אינו מתכוון לסיגר המיוצר בקובה, אלא למבנה הסיגר פרימיום שמגולגל על פי המסורת הקובאנית. וכשאתה מציע לו סיגר מהעולם החדש הוא מוכן להיפתח לכך.

לה קאזה דל סיגר