ב'לֶה-ביסטרו בר', חולון

מאת אלי מצרי

צילומים: אנטולי מיכאלו

מסעדת לה ביסטרו, בדומה למסעדות הביסטרו ברחבי העולם, מציעה תפריט עשיר ומגוון. מאכלי שף טעימים וטריים, המורכבים ממיטב חומרי הגלם. שמענו על המנות החדשות, שאך זה הצטרפו לתפריט האהוב והמוכר, והחלטנו ללכת לנסות.

חשוב להדגיש שהשם 'ביסטרו' – השייך לתרבות האוכל הצרפתית – מקבל כאן פרשנות קצת שונה מאשר בפריז. המסעדה מרווחת מאד, משולבת בבר נחמד, כמשתמע משמה. השולחנות גדולים ומציעים מרחב נאה לנוחות הסועדים. זאת, ותפאורת הקירות המשובצת ציורי אווירה פריזאיים, יוצרים מראש את התנאים הדרושים בכדי לֵיהָנוֹת מן המנות עצמן.

כמו בכל ביסטרו, העיקר הרי הוא האוכל עצמו' והמשקאות הנלווים אליו, כמובן. מגוון המנות רחב למדי, ונע בין 'סלט מדבר' – ירקות קצוצים עם ביצה קשה קרוטונים וטחינה, וקרם חצילים – גם הוא עם ביצה קשה וטחינה, לבין כריכים שונים – ברביקיו, רוסטביף, פסטרמי, ועד למנות העיקריות שמתחילות בקינואה-ירקות ומתפרשׂות עד לאנטרקוט הבלתי-נמנע.

המבחר הוא אכן גדול ומגרה, כיאות למוסד אוכל המכנה את עצמו 'ביסטרו'. בתוך הים הזה בחרנו להתנסות כמובן במנות החדשות יותר, שנוספו לאחרונה לתפריט המסעדה. היינו שניים, כותב שורות אלו ובתי רוני, שהיא בעצמה קונדיטורית ובשלנית מקצועית מנוסה.

קודם החדשות הטובות

פתחנו בראשונות שכללו סלט מוצרלה-עגבניות שרי ומנת אנטיפסטי. כאן יש לנו חדשות טובות וחדשות פחות טובות.

מבין השניים סלט המוצרלה-שרי היה הטוב יותר, אם כי אולי ראוי לשנות את שמו לסלט שרי-מוצרלה –  הרוב קובע…. עגבניות השרי היו טריות ועסיסיות, מתובלות היטב ביחד עם פרוסות המוצרלה בנבטים של מיקרו-סלק, בזיליקום טרי ויבש, פלפל שחור ושמן זית. נהנינו בהחלט מכל ביס.

האנטיפסטי, לעומת זאת, היה מעט יותר אנמי. הקישוא, הבטטה והחציל היו תפלים למדי. כמות גבינת הפטה היתה זעירה מכדי להרשים, ומה שהציל את המנה היו רצועות הפלפלים האדומים שהקנו לה ארומה מגרה והבצל שהוסיף לה מעט פיקנטיות. בסך הכל יש בתפריט מנות ראשונות עדיפות כגון הכרובית בטחינה והקרפאצ'ו סינטה.

למנות העיקריות בחרנו שתיים מן העולות החדשות לתפריט: פילה דג בורי וקבב טוניסאי. אני שמח לציין שבשתיהן לא התאכזבנו. מנת הדג שבאה בשתי פרוסות נאות של פילה בורי, מלווה בפירה תפוחי אדמה מעולה, חלבי, עשוי עם חמאה ושמנת ביד אמן, וסלט ירקות קטן ומצויין. הדג עצמו היה עסיסי, עשוי במידה הנכונה ומתובל היטב, אך באופן שלא העלים את טעמי הדג עצמו.

מנת הקבב הטוניסאי, המאופיינת בתבליני האיזור, היתה מצויינת. ארבעה קבבים מעוגלים, צרובים ממש במידה המדוייקת ביותר שאפשר בכדי שיישארו עסיסיים מאוד, אך לא נאים, מתובלים כראוי ומונחים על מצע של עגבניות קצוצות מתובלות היטב ועם זילוף טחינה קל על כל קבב. המנה לוותה בסירות תפוחי אדמה טעימות, אך די סטנדרטיות ובסלט ירקות קטן ומעולה. זאת היא מנה שאני מאוד ממליץ עליה.

טעם של בית

בתפריט ה'לה-ביסטרו בר' עוד מנות קרניבוריות כמו ניו-יורק סטייק, או קציצות הבית העשויות מבשר טחון משובח על מצע של רוטב עגבניות. טעם של בית.

לסועדים שאינם אוכלי בשר יש מנה מבטיחה גדולות של קינואה וירקות צרובים, עם פטריות פורטובלו, גזר, בצל סגול ועשבי תיבול, ברוטב טחינה וסילאן. נשמע מפתה גם לחֵך קרניבורי כמו שלי.

את הסעודה שלנו ליווה יין קברנה סוביניון 'אדמה 2012' של יקב 'תבור'. יין לא יומרני, אפילו מאופק, אך בעל ארומה פירותית טובה, נעים לחֵך וליווה בהצלחה את הסעודה.

קינוח מתוק בשם 'שוויצריה הקטנה' – שכבות מרנג שוקולד, מסקרפונה, קרנץ' שוקולד מריר ונטיפי שוקולד לבן – סיכם את הערב החביב בטעם מתוק של עוד. גם השירות, שהיה מקצועי וחביב, השרה אווירה נעימה ונינוחה.

מחירי המנות סבירים ושפויים לגמרי. מנות ראשונות וסלטים 28-46 שקל, ומנות עיקריות 49-89 שקל. יחס מחיר-הנאה בהחלט נוטה לטובת הסועדים ומחמיא למסעדה.

לסיכום, המנות החדשות שהצטרפו לתפריט המסעדה בהחלט עומדות בציפיות ומעשירות את מגוון האפשרויות. 'לה-ביסטרו בר' מציע לסועדיו ארוחה טובה במחיר סביר ובסביבה נעימה ונוחה. לבטח עוד נשוב לשם.

המנות שהתווספו לתפריט הקיים

סלט עגבניות שרי צבעוני – עגבניות שרי מתובלות בפסטו, בליווי גבינה צפתית.

אנטיפסטי – מגוון ירקות קלויים בליווי גבינת פטה מגורדת ועירית.

סלט טבעוני – עדשים שחורות, תערובת עשבי תיבול, בצל סגול, גזר, חמוציות, אגוזים, נבטי צנון מתובל ברוטב חמוץ מתוק.

סלט מוצרלה ושרי – חסה, עגבניות שרי, מלפפון ירוק, בייבי מוצרלה, נבטי צנון ובלסמי מצומצם.

קבב טוניסאי – מבשר טחון משובח, בליווי סלסלת עגבניות וטחינה. מוגש עם צ'יפס/פירה/אורז/סירות תפוחי אדמה וסלט ירוק.

דג בורי פילה – דג בורי 300 גרם מפולט עם עשבי תיבול, בלווי צ'יפס/פירה/אורז/סירות תפוחי אדמה וסלט ירוק.

קציצות הבית – מבשר טחון משובח, ברוטב עגבניות, על מצע פירה.

וגם

ראוי לציין ש'לה ביסטרו-בר' מציעה מבחר עשיר של ארוחות בוקר ומנות ראשונות. שבצהריים מוגשות ארוחות עסקיות החל מ-35 שקל. שליד האוכל אפשר ליהנות מתפריט אלכוהול עשיר, יינות ישראלים משובחים, יינות איכותיים מיובאים, קוקטיילים מכל הסוגים, בירות פופולריות ובירות בוטיק. שבתפריט מוצעת רשימה ארוכה של מאפי פילו טריים במילויים שונים, עוגות, עוגיות, קרואסונים במילויים שונים, קישים ועוד. אפשר גם לקנות הביתה.

LE BISTRO BAR מרכז עזריאלי, הרוקמים 26,  חולון. ראשון- חמישי: 07:15 עד אחרון הלקוחות, שישבת: 8:00 עד אחרון הלקוחות. האוכל כשר, בלי הכשר. להזמנות: 03-6047485. מומלץ להזמין לערב ולסופי שבוע. http://lebistro.rest.co.il.

מסעדה איטלקית כשרה, ראשון לציון

מבקרנו לעניינים שבינו לבין צלחתו הכשרה, הלך לטעום את מסעדת 'אלפרדו' החדשה. עושה רושם שעוד ישוב לשם

מאת בני דון-יחייא

עולם המסעדות בישראל פורח כיום, כפי שכבר מזמן לא היה. עוד ועוד מסעדות חדשות נפתחות. מסעדות ישראליות זוכות להכרה בינלאומית ובציוני שיא. הפריחה לא פוסחת גם על המסעדות הכשרות.

אלפרדו היא מסעדה של אוכל איטלקי, שיש לה כבר כמה סניפים בארץ, כולם כשרים. עכשיו נפתח סניף חדש ברחוב הלח"י 10, במערב ראשל"צ. המסעדה מגישה תפריט לא בשרי, עם מגוון נאה של מנות. היא רחבת ידיים, מעוצבת נאה, המרווח בין השולחנות סביר, המלצריות והמלצרים מחוייכים, ואני הייתי רעב.

 לחם כקערה ותפוזים קטנים

בת זוגי לסעודה פתחה ב'סוּפָּה אה לה פוּנגִי', שזה בלשון הקודש מרק פטריות. המרק מוגש בתוך לחם כפרי עגול המשמש כקערה. לא חידוש מרעיש, אבל תמיד אחלה של מראה. זהו מרק שמפיניון ופורטבלו בשמנת. טעים, ריחני, ארומה נוסטלגית של המטבח של אמא, אבל נשמה יתירה לא היתה שם. 35 שקל.

אני פתחתי באָרָנצִ'ינִי – כדורי אורז מטוגנים, פריכים, ממולאים בעשבי תיבול ובגבינת מוצרלה. המצע הוא רוטב עגבניות שהושבח במעט פסטו. מעדן מעולה לפתיחה. 42 שקל. הארנצ'יני נראים קצת כמו תפוזים קטנים, ואכן, פירוש השם הוא תפוזים קטנים. בשביל המעדן הזה אחזור לאלפרדו.

למנה עיקרית חפצתי בדג. לא הייתי במצב רוח עירני להתעסק בעצמות, ולכן הזמנתי פילה אמנון. הוא אפוי בתנור לבנים, נבזק עליו כמובן שמן זית ומידה שקולה של שום וגם עשבי תיבול. איך לומר בזהירות, בלי לפגוע בכבוד הנפטר? המנוח היה בא בימים. שקד ישגר לי על הסיפא הזאת לבטח לייק גדול. אני אשיב לו: אתה בטוח שהקוראים יבינו את השנינה הנאה? הוא ייעלב: הקוראים שלי הם האינטליגנטים ביותר! ואני אסכים איתו.

האמנון לא היה רך דיו, וטעמו היה בינוני. אסתפק ברמז הדג הזה. 75 שקל. לדג התלווה סלט רענן ולעניין.

אלפרדו די לליו וניוקי סלק

ובמה בחרה בת זוגי לארוחה אחרי המרק? במנת פטריות שמפיניון ממולאות בתערובת גבינות. היו שם אגוזי מלך מקליפורניה, עשבי תיבול, ציפוי פריך ומצע של רוטב אלפרדו. היא נהנתה מאוד, והסכמתי איתה. 42 שקל.

רוטב אלפרדו, שעל שמו קרויה רשת המסעדות, הוא רוטב חלבי עשוי חמאה, שמנת ושום. לעתים מוסיפים לו רכיבים נוספים, כגון עשבי תיבול, פרמיג'אנו ופטריות קצוצות. רקח אותו לפני כמאה שנים שף רומאי נחבא אל הכלים, ששמו אלפרדו די לֶליוֹ.

המטבח האיטלקי, דרך אגב, שפוט על רטבים. בין השאר הם מגוונים את הפסטות בשלושת הצבעים של דגל איטליה – אדום, לבן וירוק.

אחר כך הזמנו ניוֹקי סלק ממולָא בגבינת צאן ובפיסטוקים, עשוי ברוטב שמנת, עגבניות מיובשות, חמאה וגבינת פרמיג'אנו. רמז עדין של יין לבן עלה מן המעדן האדמדם הזה. גם ממנו נהנינו שנינו. 56 שקל.

לפני המנה האחרונה שוחחנו על קסמו של המטבח האיטלקי, שהישראלים כל כך אוהבים. הוא מזוהה בעיקר עם סוגים שונים של פאסטה – מקרוני, רביולי, פֶּנֶה, ריגאטוני, פפרדלה, פארפלה, טאליאטלה ועוד שלל שמות מקסימים כאלה – ועם פיצות וגלידות.

קל להכין פאסטות למיניהן, שמות המאכלים מעלים חיוך – פיצה נאפוליטנה, רוטב בולונז, מוצרלה, לינגוִ'ינֶה, פטוצ'יני, פוקאצ'ה, מינֶסטרונֶה. ילדים משתגעים על האוכל הזה. הם אוהבים להכינו וגם לאכול אותו, וגם לשטוף את העיניים בצורות השונות של הבצקים. אני חושב שזה מסביר את הפופולריות שלו אצלנו.

ועכשיו למנה האחרונה. בחרנו בפּאי פּרוֹפִיטֶרוֹל זוגי. בגלל השם ובגלל התמונה בתפריט המתוקים. הפאי גדוש בפרופיטרולים – פחזניות בלשון הקודש – ממולאים בקרם וניל בציפוי שוקולד וניל, ויש בו גם טוִ'ילִים (tuile) – עוגיות דקיקות וקריספיות – של שוקולד. מוס שוקולד לבן מוזלף בין חלקי המנה. 54 שקל.

הודעתי מראש לזוגתי לארוחה שבדעתי להפגין עמוד שדרה פלדתי בכדי לשמור על גזרתי, ולכן אטעם רק על קצה קצהו של המזלג. "ואולי גם זה לא," הוספתי תוך כדי זקיפת גווי, ואני בטוח שגם עיני הקרינו פלדה צוננת. אחרי שהפאי הוגש, היא אמרה "שמונה". שאלתי "מה שמונה?" והיא השיבה: "לקח שמונה שניות בדיוק לעמוד הפלדה שלך להתמוטט".

מיד קיבלתי שתי החלטות: לא להמשיך לאגור קלוריות ולא להזמין אותה לארוחה הבאה.
תוכו של הפאי לא היה כברו, והוא היה טעים יותר לעין מאשר לחך. אני ראיתי בכך דווקא מעלה גדולה. לפני שתשברו את הראש למה אני מתכוון, אבהיר: הוא לא מפתה מספיק בכדי לסיים אותו. הוא היה עמוס ודחוס מכל הטוב הנ"ל, אך לא אוורירי דיו, לא למגע המזלג ולא למגע הלשון.

קטיפה שחורה וקרקפת גלויה

בשולחן הסמוך חגג צעיר חבוש כיפת קטיפה שחורה את יום ההולדת של אשתו. המסעדה, שהיתה שוקקת אדם, כשרה למהדרין ולכן היא מושכת גם סועדים חרדים, לצד חובשי כיפה סרוגה שלצדם גלויי קרקפת.

כלת השמחה הזמינה עוגת גבינה. לפי הנהרה שפשטה על פניה בכל טעימה וטעימה, הסומק הארגמני שעלה על לחייה והציקצוקים שהפיקו שפתיה הבנתי, שמי שאין לו עמוד שדרה מפלדה כמוני, שיזמין את העוגה הזאת.

ליווינו את הסעודה בקנקן מים, אבל הצצנו בתפריט היינות הסביר – מחיר בקבוק 80-95 שקל. יש מבחר נאה של משקאות חריפים, וחמישה סוגי קוקטיילים במחיר אחיד של 38 שקל.

הצילחות נחמד ולא שגרתי, השירות מהיר, השירותים מבהיקים, סביב המסעדה חניה בשפע. וזה דווקא חיסרון גדול מבחינתי: כי אין צורך לצעוד אחר כך קילומטר אל המכונית, מה שהיה משיר אולי כמה פחמימות. שולחנות מוצבים גם מחוץ למסעדה, מעלה טובה כשהמעלות מתאימות. יש גם אולם בקומה השניה, לאירועים של עד 60 איש. המסעדה פתוחה לארוחות בוקר מהשעה תשע ונסגרת בחצות.

'אלפרדו' – רחוב הלח"י 10, ראשון-לציון. 03-9468000. http://www.alfredo.co.il.