מאת יעקב שקד

צילם, דימה ולרשטיין

לפני עשרים שנה, בהיותי העורך הראשי של 'סיגאר – מגזין החיים הטובים', נפגשתי לראשונה עם צפניה ברזילי. ישבנו במלון 'הילטון', עישנו סיגרים משובחים, שתינו יין, והוא התייעץ איתי בעניין שוק הסיגרים בישראל, מהותו של חובב הסיגרים הישראלי, ויבוא סיגרים לארץ ושיווקם. הוא סיפר לי שאינו מתכוון לדרוך על הבהונות של יבואני הסיגרים הספורים שהיו אז בישראל ולהתחרות על השוק המוּכָּר. הוא החליט ללכת על משהו פחות מוכר, ולגוון את ההיצע בארץ עם סיגרים משובחים מניקראגוָ'ה. אני, שמחבב אנשים רציניים וסיגרים רציניים, שמחתי אישית והענקתי לו את ברכת הדרך. וזה הצליח לו. זה הצליח לו למשוש לבב כל חובב סיגרים ישראלי, וכל תייר חובב סיגרים המבקר בישראל. כעת אנו, חובבי הסיגרים בישראל, שמחים בשמחתו ובשמחת משפחת ברזילי, כשהם חוגגים מלאת עשרים שנה ל'לה קאסה דל סיגר' La Casa Del Cigar.

הַכֹּל לַכֹּל

בעשרים השנים האלו נקלטו הסיגרים הניקראגוֶ'נטיים היטב בישראל והפכו לחלק אינטגרלי מענג בפורטפוליו של חובבי הסיגרים. בשנותיהם הראשונות התמחו יצרני הסיגרים בניקראגוָ'ה בעיקר בסיגרים מלאי גוף ומלאי גוף מאוד, שהתאימו בעיקר לחובבי סיגרים מנוסים. עם השנים הם "התרככו" בעניין וכיום יש היצע מרהיב של סיגרים ניקראגוֶ'נטיים משובחים במגוון עשיר של ויטולות (גדלים) ורמות "גוף":

מתון, מיילד Mild – Light

בינוני, מדיום – Medium

מלא גוף, פוּל, פוּל בודיד – Full Bodied, Full

מלא גוף מאוד, וֶורי פוּל, וורי פוּל בודיד – Very Full Bodied

זה אומר שב'לה קאסה דל סיגר' יכול כל חובב סיגרים למצוא סיגרים שמתאימים לטעם שלו, לחברה שבה הוא נמצא, למשקה או ליין שאותו הוא שותה, לסעודה שסעד ולשעת היום. יש גם אפשרות לבלות במקום זמן-איכות עם סיגר ומשקה, לבד או בחברה, עם שירות מעולה ואווירה ידידותית נהדרת.

'לה קאסה דל סיגר' גם מתאימה לכל, לרבות למתחילים, ואף לסקרנים שרוצים להכיר את הנושא. כאן יכול הסקרן לקבל ייעוץ מקצועי ואדיב, הכוונה לסיגר שיתאים לו, ואף לעשן במקום בנינוחות את "סיגר הבתולין" שלו.

האיש והסיגר

צפניה ברזילי הוא רואה-חשבון במקצועו ובעל תואר ראשון בכלכלה ובמשפטים. הוא עבד בשעתו כ-C.E.O של חברת בנייה, ועישן את הסיגר הראשון שלו בשנת 2000. זאת הוא עשה תוך כדי צפייה  בתוכנית טלוויזיה של 'לונלי פלאנט', שהציגה סרט על ניקראגוָ'ה, אשר הראה מפעל לסיגרים בעבודת יד במנאגוָה הבירה.

צפניה ברזילי

צפניה ברזילי היה מופתע מכך שבניקראגוָ'ה מגלגלים סיגרים בעבודת יד. הוא חשב שסיגרים בעבודת יד – Hecho a Mano – מגלגלים רק בקובה, כי באותה תקופה מכרו בחנויות הסיגרים רק סיגרים קובאניים. באותן שנים עוד לא היה 'גוגל' והאינטרנט היה בתחילת הדרך. זה היה בתחילת דרכו אל העיסוק המסחרי בסיגרים, והתקשורת היתה רחוקה מלהיות קלה ומהירה כמו כיום.

ההחלטה לעזוב את המקצוע ולעשות תפנית חדה בחייו, לפנות לעסקי הטבק והסיגרים, היתה בשנת 2000 כשייסד את חברת צפניה ברזילי בע"מ לה קאסה דל סיגר. ביחד עם אחיו ירו (ירוחם)  הם התחילו לייבא ולמכור סיגרים ממרכז-אמריקה. המותג הראשון שייבאו היה 'קאמורו' (CAMORO). בהמשך החלו ליבא מותגי איכות-עילית כמו 'פרדומו' (PERDOMO) 'סי.איי.או.' (CAO), ו'טוראניו' (TORANO), כשכולם סביב הרימו גבה, תוהים מיהו אותו מטורף שמייבא ומוכר סיגרים מניקראגוָ'ה ולא מקובה.

בלית ברירה, הוביל צפניה ברזילי בישראל את מהפיכת שיווק הסיגרים מהעולם החדש מחוץ לקובה. לצורך זה היה עליו לשווק במקביל גם את המדינות עצמן. את איכות עלי הטבק שלהן, להנהיג שוק חדש, ולפתוח שווקים ומדפים בחנויות לסיגרים שמיוצרים במרכז-אמריקה מחוץ לקובה. הקרדיט מגיע לחברת צפניה ברזילי בע"מ על הצלחתה בכך. זה מזכיר מאוד את מה שנעשה בארצות-הברית כארבעים שנה קודם לכן, כשהוטל בה אמברגו* על הסיגרים הקובאניים, והם פנו לסיגרים שמיוצרים מחוץ לקובה.

באותם ימים לא הכירו בישראל סיגרים מניקראגוָ'ה, הונדוראס ומקסיקו – מה שנקרא "הסיגרים מהעולם החדש". זה לא היה קל. אבל צפניה ברזילי התמיד ועבד בכשרון ובמקצועיות – אירגן אירועי סיגרים וחלוקת סיגרים ללקוחות באירועים שונים בחנויות טבק ברחבי הארץ, כמו גם במלונות דן פנורמה, הילטון, דן אכדיה בשיתוף מגלגלי סיגרים שהובאו במיוחד לארץ לצורך האירועים. הקהל נחשף לסיגרים מהעולם החדש והחל לרכוש אותם בחנויות ברחבי ישראל ובחנויות הדיוטי-פרי.

הביקורים התכופים של צפניה ברזילי במפעלי הסיגרים ובחוות גידול הטבק בניקראגוָ'ה, מקסיקו, הרפובליקה-הדומיניקנית וקובה, איפשרו לו לבחון את ההבדלים ולהכיר את הפרקטיקות השונות והמסורות השונות בייצור סיגרים, להתמקד במותגים המובילים כיום בעולם, וליבא אותם לישראל.

כיום  בבעלות חברת צפניה ברזילי בע"מ שתי חנויות תחת מותג השםLa Casa Del Cigar  'לה קאסה דל סיגר' ברחובות ובראשון לציון. בחנויות אלו נמכרים רק סיגרי המותגים שהחברה מיבאת מניקראגוָ'ה, הרפובליקה-הדומיניקנית, הונדורס, מקסיקו והפיליפינים. החברה לא מוכרת מוצרים של מתחרים. כיום צפניה ברזילי בע"מ מוכרת כ-50% משוק סיגרי הפרימיום ברחבי הארץ.

הדור השני

בנו הצעיר של צפניה ברזילי, צוף בנימין ברזילי, יצא למסע של חודש במפעל הסיגרים של 'פלאסנסיה' באֶסטֶלִי, בירת ייצור הסיגרים של ניקראגוָ'ה. הוא עשה זאת בכדי להוסיף להתמקצע, ולהרגיש מקרוב את התהליך בכל שלבי עיבוד הטבק וגלגול והסיגרים, מה שקידם יבוא של מותגים מובחרים לארץ.

כיום החברה חוגגת 20 שנה, התרחבה ומיבאת סיגרים עבודת-יד סיגרים עבודת-מכונה וסיגרילוס. בעשור החולף התרחבה החברה עוד ליבוא מוצרי עישון במגוון רחב – טבק למקטרות, נרגילה, ניירות לגילגול, נירות קונוסים, מציתים ואביזרי עישון, ומפיצה ישירות לנקודות מכירה כולל חנויות נוחות, סופר מרקטים, חנויות יין ומתנות, בארים ובתי קפה בכל רחבי הארץ, חנויות דיוטי-פרי, וכן נעזרת בהפצה דרך סיטונאים. אפשר לראות את מוצרי החברה בכ10,000 נקודות קמעונאיות ברחבי הארץ. כיום החברה מיבאת כ-20 מותגי סיגרים פרימיום מובילים:

צוף ברזילי

La Aurora

La Flor Dominican

Joya de Nicaragua

Plasencia

Perdomo

Leon Jimenes

SAGA

Alec Bradley

Casa Magna

Quesada

Toreo

PDR cigar

Flores & Rodrigez

Te Amo

Casa Turrent

A.Turrent

SABOR

Oro Del Mundo

Santa clara

Principe

Imperiales

Flor De Filifin

למידע נוסף, כתובות, טלפונים, המבחר המלא, מחירים ועוד, נא להקליק על: http://www.zbcigar.co.il/

—-

* משטר קאסטרו הקומוניסטי העמיד את העולם כולו בסכנה נוראה של מלחמת עולם אטומית, כשהניח לבריה"מ להציב בקובה טילים רוסיים בעלי ראש נפץ גרעיני. העולם כולו רעד אז לנוכח נשק גרעיני רוסי במרחק של 150 קילומטר מחופי ארה"ב, ואמריקה לא יכלה כמובן להסכים לכך. הנשיא קנדי הציב לקובה ולרוסיה אולטימטום: סלקו את הטילים מיד או שתפרוץ מלחמה! והעולם היה במרחק צעד ממלחמת עולם איומה.

למרבה המזל המנהיג הרוסי כרושצ'וב הרוסי מיצמץ ראשון והטילים סולקו. המעשה של קאסטרו היה כה מטורף, נורא ומסוכן לעולם, עד שקנדי הטיל אמברגו מוחלט על קובה ומוצריה. חרף השנים הרבות שחלפו מאז, אמריקה לא מצליחה ולא רוצה להתגבר על המעשה הנורא של קאסטרו, והאמברגו שריר וקיים עד עצם היום הזה.

מאת יעקב שקד

התכנסנו לסעודה ביום חורפי נאה, על יד הבריכה בגינת הבית היפה של עמי שנקר ורעייתו. עידו קרוננברג, גיא דגמי, גיל פרז וכותב שורות אלו. כל הסועדים קוֹנֶסֶרִים – חובבי אוכל, יין, משקאות עדנים וסיגרים. בתמונת הכותרת, עמי שנקר.

את האוכל הכין עידו קרוננברג המוכשר. עידו הוא לא שף. שף הוא מנהל מטבח במסעדה, ולעידו קרוננברג אין מסעדה. הוא רק איש-טבח-שמו, והוא יודע יפה איך לטפל בחומרי גלם ולהפיק מהם מנות מעולות.

אכלנו:

< אבוקדו עם שמן זית ולימון.

< "איטריות" זוקיני דקיקות שנפרסו כך במכשיר מיוחד, ותובלו בעיקר בגבינת פקורינו משובחת ופלפל חרפרף. השילוב הזה יצר מעדן קטן שחיכי התענג עליו מאוד.

< נתחוני דג טָרָחוֹן (Blue runner) נא טובלים בלימון, על פרוסות קישוא. הדג קרוי כך משמו הלטיני, טראחורוס (Trachurus).

< צלעות טלה קטנות ומעודנות.

< פרוסות מנתח בקר קוֹבֶּה, ולצידן אורז עשוי כראוי.

שתינו:

הסעודה לוותה בשלושה יינות משובחים מפאר הארץ. יין 'יונתן תשבי' נדיר מבציר 1998 של יקב 'תשבי', יין 'המערה' מבציר 2012 של יקב 'המערה', ויין 'דור 2013' מיֵינָבֵי סירה של יקב 'נטופה'.

הבשר

אומצות בקר משלושה מקומות נחשבות לטובות בעולם. מקוֹבֶּה (Kobe) שביפן, מנברסקה שבארה"ב, ומארגנטינה שבארגנטינה. אכלתי בשלושת המקומות, ואני מצדד בשלושתם בכל פה. בקובה אף נתנו לי לעסות באלכוהול את מותן הפרה שממנה הגיע סטייק הפילה שלי – מסורת שאיני יודע אם קיימת עוד. בנברסקה אכלתי סטייק לארוחת הבוקר, כך נהוג שם. בארגנטינה אכלתי בכל רחבי ארגנטינה סטייקים נהדרים, אבל בעיקר בפטגוניה. שם, עם כרי מרעה מאופק אל אופק, הפרה נולדת וחיה כל חייה בשטח מצומצם יחסית. לא שחסר לה שטח, אבל היא אוכלת עשב וישנה בלילה וכשהיא מקיצה בבוקר יש לה שוב עשב שגדל, כך שאין לה סיבה ללכת משם, והיא לא מפתחת שרירים קשים. בארץ אני די נמנע מסטייקים, כי סטייקים זה כמו מחלקה ראשונה בטיסות. אחרי שטעמת מסטייק הדעת טוב ורע, אין דרך בחזרה.

עידו קרוננברג הכין נתח מרשים של בשר מרשים, שהוצג לשם הנוחות כבשר 'קוֹבֶּה' אשר נקנה בארץ. אחרי העשיה הוא הניח לו לנוח בכדי שעסיסיותו תתרווח לה בתוכו ותיספג כראוי, ואז פרס אותו במומחיות. הכנסתי לפי. לעסתי. עונג צרוף.

בשר קוֹבֶּה? מבקר ואגיו (Wagyu)? לא ממש. המוניטין של הבשר היפני הנהדר הזה משמש כבר שנים לקידום כל מיני סוגי בשר בקר – החל בפרות שהן צאצאיות ישירות מזרע פר ואגיו יפני, עבוֹר בהכלאות למיניהן וכלה בפרות שמוענק להן התואר "קוֹבֶּה" כי הן ראו פעם תמונה של פרת קובה אמיתית. שיהיה ברור, גם בשר בקר 'ואגיו' שהוא צאצא ישיר מזרע 'ואגיו' יפני, אינו בשר קובה של ממש, והוא רחוק מאיכות המקור, ממש כמו שיין 'פּינוֹ נוָ'אר' מיֵינָבִים ישראליים הינו רחוק מיין 'פינו נו'אר' מבּוּרגוֹניְה. אז, הבשר הזה לא היה ממש קובה, אבל הוא בהחלט היה הבשר הטעים ביותר שאכלתי עד כה בישראל. נתח של בשר מוצק, מתמסר, עם טעם בשרי עמוק ועשיר שמזכיר בשר ציד, ואת הצבע הבשרי אפשר לראות בתמונות. בשר מעולה מאוד, שטעמו בכלל לא מזכיר את הקוֹבֶּה היפני שאותו לא אשכח.

הו'יסקי

עמי שנקר פתח בקבוק ו'יסקי מיוחד, שאותו הועיד לסעודה מיוחדת – 'סטרתאיילה' סינגל מאלט בן 50 שנה. כלומר, הוא בוקבק אחרי 50 שנה בחבית. יש לזכור שו'יסקי אינו קוניאק. ו'יסקי בן 50 שנה הוא בדרך כלל קוריוז ולרוב גם

סטרתאיילה סינגל מאלט בן 50 שנה

קוריוז פאתטי. אבל יש יוצאים מן הכלל, והו'יסקי הזה הוא אחד מהם.

כמו עם מרבית הו'יסקי'ז הסקוטיים, השם שכותבים והשם שאומרים אינם זהים. כותבים Strathisla אבל מבטאים 'סטרָאתַיילָה', ובמלרע. הוא בא מפלך הו'יסקי ספֵּייסַייד (Speyside) שבצפונה של סקוטלנד.

זהו ו'יסקי סינגל מאלט סקוטי, בעל גוף בינוני, עגול ורך, יבשושי לטובה. תבליני עם תת-תו פירותי מה. העֲשָׁנִיּוּת הסקוטית שלו כבר מזמן לא עֱזוּזִית כמו שהיתה בימי עלומיו הרחוקים, אבל יש בו עדיין די עשניות לליווי סיגר משובח. האף שלו מבטא היטב את גילו המופלג: פרי מיובש, עץ שרי, אגס מסוכר, קָלִי, ריבת חלב. בחֵך מתיקות-מה, קליפת הדר מיובשת, קפה בחלב, עץ, ושמצון של אניסיות. השיהוי שלו (finish) בחך הוא ממושך ומותיר על הלשון שריפה קטנה ונעימה  שדועכת לתוך זיכרון נעים.

מחיר בקבוק, 1000 אירו וצפונה עד 3000 אירו.

הסיגר

כסיום ראוי לסעודה התרווחנו לנו עם הו'יסקי ביד אחת וסיגר קובאני מן השופרא ביד השניה – היה זה 'קוהיבה סיגלו 6 גראן רסרבה' (Cohiba Siglo VI Gran Reserva). הסיגר הזה נמנה עם העידית שבעילית. מן המשובחים ביותר שיוצרו בקובה מאז ימי אלכסנדר מוקדון, ואולי אף לפניו. חובבי סיגרים אניני טעם לא מעטים הגדירו אותו כסיגר הטוב בעולם. הופעת הבכורה שלו היתה ב-2003 ב'פסטיבל הבאנוס' – פסטיבל הסיגרים הנערך מדי שנה בהבאנה, קובה. ב-2018 הגיע הסיגר הזה לגיל המופלג של חמש-עשרה שנה. זאת יש לדעת. גם הטוב שבסיגרים יתערער ויהיה זקן אחרי 15 שנים. עד אז סיגר משובח מאוד יתבגר וישתבֵּחַ. להתבגר זה טוב. להזדקן זה לא.

קוהיבה סיגלו VI גראן רסרבה

ה'גראן רסרבה' הזה עשוי ממיטב עלי הטבק של קובה. העלים יושנו במשך חמש שנים, למצב אידיאלי, ורק אז גולגלו לסיגרים. הויטולה שלו (מידותיו) 7/8 5 אינץ' אורך על 52 קוטר. ובעברית: כ-15 ס"מ אורך על 2.1 ס"מ קוטר – גודל הקרוי 'טורו' וגם 'רובוסטו-אקסטרא'. היה זה סיגר עשיר מאוד בחוזק מדיום-פוּל, בעל עלה עטיף משיי ומושלם, שאיפה מעולה, ווליום עשן גדול ועשיר ושלל מרשים של טעמים, שדהו מעט מסיבות שהזמן גרמן.

כן, יש להודות שהסיגר היה קצת "מרופט" בפינות של טעמיו, ושרק אחזקתו אצל שנקר בתנאים הנכונים החזיקה אותו בחיים. ועדיין, גדולתו ניכרה בו היטב. הוא וה'סטרתאיילה' התיידדו יפה כמו זוג קשישים שכוחם עדיין במותניהם, והעלו יחדיו זכרונות יפים מימי הפאר שלהם.

המחיר לסיגר בודד, 100 דולר וצפונה, עד 300 דולר.

נגמר.

היו גם מנות אחרונות, מעולות. אבל עם כרס מלאה מעדנים וראש מלא ביין-ו'יסקי, מי זוכר אותן?

היתה לי – ואני מאמין שלכל הנוכחים – חוויה נעימה מאוד, אשר בה היה לחברה חלק מכובד לא פחות בהנאה מאשר לאוכל למשקה ולעשן.

שניפגש בדברים הטובים.