מאת יעקב שקד

צילם, דימה ולרשטיין

לפני עשרים שנה, בהיותי העורך הראשי של 'סיגאר – מגזין החיים הטובים', נפגשתי לראשונה עם צפניה ברזילי. ישבנו במלון 'הילטון', עישנו סיגרים משובחים, שתינו יין, והוא התייעץ איתי בעניין שוק הסיגרים בישראל, מהותו של חובב הסיגרים הישראלי, ויבוא סיגרים לארץ ושיווקם. הוא סיפר לי שאינו מתכוון לדרוך על הבהונות של יבואני הסיגרים הספורים שהיו אז בישראל ולהתחרות על השוק המוּכָּר. הוא החליט ללכת על משהו פחות מוכר, ולגוון את ההיצע בארץ עם סיגרים משובחים מניקראגוָ'ה. אני, שמחבב אנשים רציניים וסיגרים רציניים, שמחתי אישית והענקתי לו את ברכת הדרך. וזה הצליח לו. זה הצליח לו למשוש לבב כל חובב סיגרים ישראלי, וכל תייר חובב סיגרים המבקר בישראל. כעת אנו, חובבי הסיגרים בישראל, שמחים בשמחתו ובשמחת משפחת ברזילי, כשהם חוגגים מלאת עשרים שנה ל'לה קאסה דל סיגר' La Casa Del Cigar.

הַכֹּל לַכֹּל

בעשרים השנים האלו נקלטו הסיגרים הניקראגוֶ'נטיים היטב בישראל והפכו לחלק אינטגרלי מענג בפורטפוליו של חובבי הסיגרים. בשנותיהם הראשונות התמחו יצרני הסיגרים בניקראגוָ'ה בעיקר בסיגרים מלאי גוף ומלאי גוף מאוד, שהתאימו בעיקר לחובבי סיגרים מנוסים. עם השנים הם "התרככו" בעניין וכיום יש היצע מרהיב של סיגרים ניקראגוֶ'נטיים משובחים במגוון עשיר של ויטולות (גדלים) ורמות "גוף":

מתון, מיילד Mild – Light

בינוני, מדיום – Medium

מלא גוף, פוּל, פוּל בודיד – Full Bodied, Full

מלא גוף מאוד, וֶורי פוּל, וורי פוּל בודיד – Very Full Bodied

זה אומר שב'לה קאסה דל סיגר' יכול כל חובב סיגרים למצוא סיגרים שמתאימים לטעם שלו, לחברה שבה הוא נמצא, למשקה או ליין שאותו הוא שותה, לסעודה שסעד ולשעת היום. יש גם אפשרות לבלות במקום זמן-איכות עם סיגר ומשקה, לבד או בחברה, עם שירות מעולה ואווירה ידידותית נהדרת.

'לה קאסה דל סיגר' גם מתאימה לכל, לרבות למתחילים, ואף לסקרנים שרוצים להכיר את הנושא. כאן יכול הסקרן לקבל ייעוץ מקצועי ואדיב, הכוונה לסיגר שיתאים לו, ואף לעשן במקום בנינוחות את "סיגר הבתולין" שלו.

האיש והסיגר

צפניה ברזילי הוא רואה-חשבון במקצועו ובעל תואר ראשון בכלכלה ובמשפטים. הוא עבד בשעתו כ-C.E.O של חברת בנייה, ועישן את הסיגר הראשון שלו בשנת 2000. זאת הוא עשה תוך כדי צפייה  בתוכנית טלוויזיה של 'לונלי פלאנט', שהציגה סרט על ניקראגוָ'ה, אשר הראה מפעל לסיגרים בעבודת יד במנאגוָה הבירה.

צפניה ברזילי

צפניה ברזילי היה מופתע מכך שבניקראגוָ'ה מגלגלים סיגרים בעבודת יד. הוא חשב שסיגרים בעבודת יד – Hecho a Mano – מגלגלים רק בקובה, כי באותה תקופה מכרו בחנויות הסיגרים רק סיגרים קובאניים. באותן שנים עוד לא היה 'גוגל' והאינטרנט היה בתחילת הדרך. זה היה בתחילת דרכו אל העיסוק המסחרי בסיגרים, והתקשורת היתה רחוקה מלהיות קלה ומהירה כמו כיום.

ההחלטה לעזוב את המקצוע ולעשות תפנית חדה בחייו, לפנות לעסקי הטבק והסיגרים, היתה בשנת 2000 כשייסד את חברת צפניה ברזילי בע"מ לה קאסה דל סיגר. ביחד עם אחיו ירו (ירוחם)  הם התחילו לייבא ולמכור סיגרים ממרכז-אמריקה. המותג הראשון שייבאו היה 'קאמורו' (CAMORO). בהמשך החלו ליבא מותגי איכות-עילית כמו 'פרדומו' (PERDOMO) 'סי.איי.או.' (CAO), ו'טוראניו' (TORANO), כשכולם סביב הרימו גבה, תוהים מיהו אותו מטורף שמייבא ומוכר סיגרים מניקראגוָ'ה ולא מקובה.

בלית ברירה, הוביל צפניה ברזילי בישראל את מהפיכת שיווק הסיגרים מהעולם החדש מחוץ לקובה. לצורך זה היה עליו לשווק במקביל גם את המדינות עצמן. את איכות עלי הטבק שלהן, להנהיג שוק חדש, ולפתוח שווקים ומדפים בחנויות לסיגרים שמיוצרים במרכז-אמריקה מחוץ לקובה. הקרדיט מגיע לחברת צפניה ברזילי בע"מ על הצלחתה בכך. זה מזכיר מאוד את מה שנעשה בארצות-הברית כארבעים שנה קודם לכן, כשהוטל בה אמברגו* על הסיגרים הקובאניים, והם פנו לסיגרים שמיוצרים מחוץ לקובה.

באותם ימים לא הכירו בישראל סיגרים מניקראגוָ'ה, הונדוראס ומקסיקו – מה שנקרא "הסיגרים מהעולם החדש". זה לא היה קל. אבל צפניה ברזילי התמיד ועבד בכשרון ובמקצועיות – אירגן אירועי סיגרים וחלוקת סיגרים ללקוחות באירועים שונים בחנויות טבק ברחבי הארץ, כמו גם במלונות דן פנורמה, הילטון, דן אכדיה בשיתוף מגלגלי סיגרים שהובאו במיוחד לארץ לצורך האירועים. הקהל נחשף לסיגרים מהעולם החדש והחל לרכוש אותם בחנויות ברחבי ישראל ובחנויות הדיוטי-פרי.

הביקורים התכופים של צפניה ברזילי במפעלי הסיגרים ובחוות גידול הטבק בניקראגוָ'ה, מקסיקו, הרפובליקה-הדומיניקנית וקובה, איפשרו לו לבחון את ההבדלים ולהכיר את הפרקטיקות השונות והמסורות השונות בייצור סיגרים, להתמקד במותגים המובילים כיום בעולם, וליבא אותם לישראל.

כיום  בבעלות חברת צפניה ברזילי בע"מ שתי חנויות תחת מותג השםLa Casa Del Cigar  'לה קאסה דל סיגר' ברחובות ובראשון לציון. בחנויות אלו נמכרים רק סיגרי המותגים שהחברה מיבאת מניקראגוָ'ה, הרפובליקה-הדומיניקנית, הונדורס, מקסיקו והפיליפינים. החברה לא מוכרת מוצרים של מתחרים. כיום צפניה ברזילי בע"מ מוכרת כ-50% משוק סיגרי הפרימיום ברחבי הארץ.

הדור השני

בנו הצעיר של צפניה ברזילי, צוף בנימין ברזילי, יצא למסע של חודש במפעל הסיגרים של 'פלאסנסיה' באֶסטֶלִי, בירת ייצור הסיגרים של ניקראגוָ'ה. הוא עשה זאת בכדי להוסיף להתמקצע, ולהרגיש מקרוב את התהליך בכל שלבי עיבוד הטבק וגלגול והסיגרים, מה שקידם יבוא של מותגים מובחרים לארץ.

כיום החברה חוגגת 20 שנה, התרחבה ומיבאת סיגרים עבודת-יד סיגרים עבודת-מכונה וסיגרילוס. בעשור החולף התרחבה החברה עוד ליבוא מוצרי עישון במגוון רחב – טבק למקטרות, נרגילה, ניירות לגילגול, נירות קונוסים, מציתים ואביזרי עישון, ומפיצה ישירות לנקודות מכירה כולל חנויות נוחות, סופר מרקטים, חנויות יין ומתנות, בארים ובתי קפה בכל רחבי הארץ, חנויות דיוטי-פרי, וכן נעזרת בהפצה דרך סיטונאים. אפשר לראות את מוצרי החברה בכ10,000 נקודות קמעונאיות ברחבי הארץ. כיום החברה מיבאת כ-20 מותגי סיגרים פרימיום מובילים:

צוף ברזילי

La Aurora

La Flor Dominican

Joya de Nicaragua

Plasencia

Perdomo

Leon Jimenes

SAGA

Alec Bradley

Casa Magna

Quesada

Toreo

PDR cigar

Flores & Rodrigez

Te Amo

Casa Turrent

A.Turrent

SABOR

Oro Del Mundo

Santa clara

Principe

Imperiales

Flor De Filifin

למידע נוסף, כתובות, טלפונים, המבחר המלא, מחירים ועוד, נא להקליק על: http://www.zbcigar.co.il/

—-

* משטר קאסטרו הקומוניסטי העמיד את העולם כולו בסכנה נוראה של מלחמת עולם אטומית, כשהניח לבריה"מ להציב בקובה טילים רוסיים בעלי ראש נפץ גרעיני. העולם כולו רעד אז לנוכח נשק גרעיני רוסי במרחק של 150 קילומטר מחופי ארה"ב, ואמריקה לא יכלה כמובן להסכים לכך. הנשיא קנדי הציב לקובה ולרוסיה אולטימטום: סלקו את הטילים מיד או שתפרוץ מלחמה! והעולם היה במרחק צעד ממלחמת עולם איומה.

למרבה המזל המנהיג הרוסי כרושצ'וב הרוסי מיצמץ ראשון והטילים סולקו. המעשה של קאסטרו היה כה מטורף, נורא ומסוכן לעולם, עד שקנדי הטיל אמברגו מוחלט על קובה ומוצריה. חרף השנים הרבות שחלפו מאז, אמריקה לא מצליחה ולא רוצה להתגבר על המעשה הנורא של קאסטרו, והאמברגו שריר וקיים עד עצם היום הזה.

מאת יעקב שקד

התכנסנו לסעודה ביום חורפי נאה, על יד הבריכה בגינת הבית היפה של עמי שנקר ורעייתו. עידו קרוננברג, גיא דגמי, גיל פרז וכותב שורות אלו. כל הסועדים קוֹנֶסֶרִים – חובבי אוכל, יין, משקאות עדנים וסיגרים. בתמונת הכותרת, עמי שנקר.

את האוכל הכין עידו קרוננברג המוכשר. עידו הוא לא שף. שף הוא מנהל מטבח במסעדה, ולעידו קרוננברג אין מסעדה. הוא רק איש-טבח-שמו, והוא יודע יפה איך לטפל בחומרי גלם ולהפיק מהם מנות מעולות.

אכלנו:

< אבוקדו עם שמן זית ולימון.

< "איטריות" זוקיני דקיקות שנפרסו כך במכשיר מיוחד, ותובלו בעיקר בגבינת פקורינו משובחת ופלפל חרפרף. השילוב הזה יצר מעדן קטן שחיכי התענג עליו מאוד.

< נתחוני דג טָרָחוֹן (Blue runner) נא טובלים בלימון, על פרוסות קישוא. הדג קרוי כך משמו הלטיני, טראחורוס (Trachurus).

< צלעות טלה קטנות ומעודנות.

< פרוסות מנתח בקר קוֹבֶּה, ולצידן אורז עשוי כראוי.

שתינו:

הסעודה לוותה בשלושה יינות משובחים מפאר הארץ. יין 'יונתן תשבי' נדיר מבציר 1998 של יקב 'תשבי', יין 'המערה' מבציר 2012 של יקב 'המערה', ויין 'דור 2013' מיֵינָבֵי סירה של יקב 'נטופה'.

הבשר

אומצות בקר משלושה מקומות נחשבות לטובות בעולם. מקוֹבֶּה (Kobe) שביפן, מנברסקה שבארה"ב, ומארגנטינה שבארגנטינה. אכלתי בשלושת המקומות, ואני מצדד בשלושתם בכל פה. בקובה אף נתנו לי לעסות באלכוהול את מותן הפרה שממנה הגיע סטייק הפילה שלי – מסורת שאיני יודע אם קיימת עוד. בנברסקה אכלתי סטייק לארוחת הבוקר, כך נהוג שם. בארגנטינה אכלתי בכל רחבי ארגנטינה סטייקים נהדרים, אבל בעיקר בפטגוניה. שם, עם כרי מרעה מאופק אל אופק, הפרה נולדת וחיה כל חייה בשטח מצומצם יחסית. לא שחסר לה שטח, אבל היא אוכלת עשב וישנה בלילה וכשהיא מקיצה בבוקר יש לה שוב עשב שגדל, כך שאין לה סיבה ללכת משם, והיא לא מפתחת שרירים קשים. בארץ אני די נמנע מסטייקים, כי סטייקים זה כמו מחלקה ראשונה בטיסות. אחרי שטעמת מסטייק הדעת טוב ורע, אין דרך בחזרה.

עידו קרוננברג הכין נתח מרשים של בשר מרשים, שהוצג לשם הנוחות כבשר 'קוֹבֶּה' אשר נקנה בארץ. אחרי העשיה הוא הניח לו לנוח בכדי שעסיסיותו תתרווח לה בתוכו ותיספג כראוי, ואז פרס אותו במומחיות. הכנסתי לפי. לעסתי. עונג צרוף.

בשר קוֹבֶּה? מבקר ואגיו (Wagyu)? לא ממש. המוניטין של הבשר היפני הנהדר הזה משמש כבר שנים לקידום כל מיני סוגי בשר בקר – החל בפרות שהן צאצאיות ישירות מזרע פר ואגיו יפני, עבוֹר בהכלאות למיניהן וכלה בפרות שמוענק להן התואר "קוֹבֶּה" כי הן ראו פעם תמונה של פרת קובה אמיתית. שיהיה ברור, גם בשר בקר 'ואגיו' שהוא צאצא ישיר מזרע 'ואגיו' יפני, אינו בשר קובה של ממש, והוא רחוק מאיכות המקור, ממש כמו שיין 'פּינוֹ נוָ'אר' מיֵינָבִים ישראליים הינו רחוק מיין 'פינו נו'אר' מבּוּרגוֹניְה. אז, הבשר הזה לא היה ממש קובה, אבל הוא בהחלט היה הבשר הטעים ביותר שאכלתי עד כה בישראל. נתח של בשר מוצק, מתמסר, עם טעם בשרי עמוק ועשיר שמזכיר בשר ציד, ואת הצבע הבשרי אפשר לראות בתמונות. בשר מעולה מאוד, שטעמו בכלל לא מזכיר את הקוֹבֶּה היפני שאותו לא אשכח.

הו'יסקי

עמי שנקר פתח בקבוק ו'יסקי מיוחד, שאותו הועיד לסעודה מיוחדת – 'סטרתאיילה' סינגל מאלט בן 50 שנה. כלומר, הוא בוקבק אחרי 50 שנה בחבית. יש לזכור שו'יסקי אינו קוניאק. ו'יסקי בן 50 שנה הוא בדרך כלל קוריוז ולרוב גם

סטרתאיילה סינגל מאלט בן 50 שנה

קוריוז פאתטי. אבל יש יוצאים מן הכלל, והו'יסקי הזה הוא אחד מהם.

כמו עם מרבית הו'יסקי'ז הסקוטיים, השם שכותבים והשם שאומרים אינם זהים. כותבים Strathisla אבל מבטאים 'סטרָאתַיילָה', ובמלרע. הוא בא מפלך הו'יסקי ספֵּייסַייד (Speyside) שבצפונה של סקוטלנד.

זהו ו'יסקי סינגל מאלט סקוטי, בעל גוף בינוני, עגול ורך, יבשושי לטובה. תבליני עם תת-תו פירותי מה. העֲשָׁנִיּוּת הסקוטית שלו כבר מזמן לא עֱזוּזִית כמו שהיתה בימי עלומיו הרחוקים, אבל יש בו עדיין די עשניות לליווי סיגר משובח. האף שלו מבטא היטב את גילו המופלג: פרי מיובש, עץ שרי, אגס מסוכר, קָלִי, ריבת חלב. בחֵך מתיקות-מה, קליפת הדר מיובשת, קפה בחלב, עץ, ושמצון של אניסיות. השיהוי שלו (finish) בחך הוא ממושך ומותיר על הלשון שריפה קטנה ונעימה  שדועכת לתוך זיכרון נעים.

מחיר בקבוק, 1000 אירו וצפונה עד 3000 אירו.

הסיגר

כסיום ראוי לסעודה התרווחנו לנו עם הו'יסקי ביד אחת וסיגר קובאני מן השופרא ביד השניה – היה זה 'קוהיבה סיגלו 6 גראן רסרבה' (Cohiba Siglo VI Gran Reserva). הסיגר הזה נמנה עם העידית שבעילית. מן המשובחים ביותר שיוצרו בקובה מאז ימי אלכסנדר מוקדון, ואולי אף לפניו. חובבי סיגרים אניני טעם לא מעטים הגדירו אותו כסיגר הטוב בעולם. הופעת הבכורה שלו היתה ב-2003 ב'פסטיבל הבאנוס' – פסטיבל הסיגרים הנערך מדי שנה בהבאנה, קובה. ב-2018 הגיע הסיגר הזה לגיל המופלג של חמש-עשרה שנה. זאת יש לדעת. גם הטוב שבסיגרים יתערער ויהיה זקן אחרי 15 שנים. עד אז סיגר משובח מאוד יתבגר וישתבֵּחַ. להתבגר זה טוב. להזדקן זה לא.

קוהיבה סיגלו VI גראן רסרבה

ה'גראן רסרבה' הזה עשוי ממיטב עלי הטבק של קובה. העלים יושנו במשך חמש שנים, למצב אידיאלי, ורק אז גולגלו לסיגרים. הויטולה שלו (מידותיו) 7/8 5 אינץ' אורך על 52 קוטר. ובעברית: כ-15 ס"מ אורך על 2.1 ס"מ קוטר – גודל הקרוי 'טורו' וגם 'רובוסטו-אקסטרא'. היה זה סיגר עשיר מאוד בחוזק מדיום-פוּל, בעל עלה עטיף משיי ומושלם, שאיפה מעולה, ווליום עשן גדול ועשיר ושלל מרשים של טעמים, שדהו מעט מסיבות שהזמן גרמן.

כן, יש להודות שהסיגר היה קצת "מרופט" בפינות של טעמיו, ושרק אחזקתו אצל שנקר בתנאים הנכונים החזיקה אותו בחיים. ועדיין, גדולתו ניכרה בו היטב. הוא וה'סטרתאיילה' התיידדו יפה כמו זוג קשישים שכוחם עדיין במותניהם, והעלו יחדיו זכרונות יפים מימי הפאר שלהם.

המחיר לסיגר בודד, 100 דולר וצפונה, עד 300 דולר.

נגמר.

היו גם מנות אחרונות, מעולות. אבל עם כרס מלאה מעדנים וראש מלא ביין-ו'יסקי, מי זוכר אותן?

היתה לי – ואני מאמין שלכל הנוכחים – חוויה נעימה מאוד, אשר בה היה לחברה חלק מכובד לא פחות בהנאה מאשר לאוכל למשקה ולעשן.

שניפגש בדברים הטובים.

המשמעות של La Aurora היא השחר, הזריחה. לאחר היעדרות, "זורחים" כעת סיגרי 'לָה אָוְ'רוֹרָה' מחדש בישראל, בזכות היבוא של חברת  הסיגרים 'צפניה ברזילי – לה קאזה דל סיגר'. סיגרי 'לָה אָוְ'רוֹרָה' נמנים עם עילית הסיגרים העולמית בכלל ושל הרפובליקה-הדומיניקנית בפרט. הם כולם ברמת פרימיום, וחלק מהם ברמת סופר-פרימיום. סיגרי 'לָה אָוְ'רוֹרָה' צוברים עוד ועוד פופופלאריות ומיוצאים לעוד ועוד מדינות בכמויות הולכות וגדלות. משכך, לא היה עוד די במפעל הותיק, והייצור עבר לאחרונה לבית חדש, גדול ומודרני יותר שנבנה בטאמבוריל, עיר שהיא מרכז ייצור סיגרים, למרגלות הרי הקורדיירה ספטנטריונל (Cordillera Septentrional), בצפון נפת סנטיאגו.

'לָה אָוְ'רוֹרָה' הוא בית החרושת הותיק ביותר לסיגרים הפועל עדיין ברפובליקה-הדומיניקנית. הוא נוסד ב-1903 על ידי בחור בן 18, אדוָ'ארדו לאו חימנז (Eduardo Leo Jimenes), זמן רב לפני שמהפיכת קאסטרו בקובה, הביאה למדינה זאת יצרני סיגרים רבים שגָּלוּ מארצם. במהלך ארבעת הדורות של גידול טבק לסיגרים, הגיעו במטעי 'לָה אָוְ'רוֹרָה' שבעמק סיבאו (Cibao) – ה"בורדו" של הטבק ברפובליקה הדומיניקנית – לאיכויות משובחות במיוחד, של כל העלים המרכיבים סיגר איכותי – עלי המילוי 'ליחרו' (ligero), 'סקו' (seco), וּווֹלאדו (volado), ועלי האוגד והעטיף. הם גם פיתחו שיטות התססה ויישון מקוריות המעניקות לעלים המפונקים משנה איכות. מהתחלה מִצעָרָה של שישה עובדים, מעסיקה כיום הפירמה כ-1250 אנשי מקצוע.

ל'לָה אָוְ'רוֹרָה' פורטפוליו עב-כרס של דגמים, בשלל ויטולות (גדלים), לכל טעם, נסיון וגיל – החל במתחילים וכלה במפונקים שבחובבי הסיגרים. ככלל, הסיגרים הם בשלים, בחוזק מתון עד מלא אך לא תוקפני, הטעמים נדיבים, אדמתיים, עם נוכחות של קפה, שוקולד, תתי-גוון של מתיקות נסתרת, אגוזיות, תבליניות, אפילו שמצים של קינמון. המבנה משובח, הצורה והגימור יפים לעין הקפדנית, השאיפה היא באיכות שאליה שואפים כל יצרני הסיגרים.

לארץ מיובאים רבים מן הליינים של 'לָה אָוְ'רוֹרָה'. הנה מבחר מייצג:

הטוֹרֶאוֹ הוא לוחם הפרים, שקרוי גם מטאדור. מלחמת פרים, ספרד, מזג לטיני וסיגרים היו תמיד כרוכים זה בזה. כעת מיובאים לארץ סיגרי Toreo, שהם מעין הצדעה ללוחמי הפרים הקשוחים ב"ספורט" שהוצא אל מחוץ לחוק.

סיגרי 'טוראו' הם פרי פרויקט שארך יותר משנתיים. הכל התחיל בפגישה של שלושה מגדולי השמות בתחום הסיגרים בניקראגוָ'ה. איבן פ'אחארדו (Ivan Fajardo), נסטור פלאסנסיה (Nestor Pasencia) וסרחיו טורס (Sergio Tores) נפגשו במטעי הטבק והחליטו לשלב כוחות וידע בכדי לייצר את הטוב שבסיגרים.

100 ניסויים אינטנסיביים

הם בחנו מגוון רחב של עלי טבק מזנים משובחים, מאיזורי גידול שונים, בניצוחו של המאסטר בלנדר איבן פ'אחארדו. אחרי למעלה ממאה ניסויים אינטנסיביים של רקחים שונים בויטולות (גדלי סיגרים) שונות, הגיעו לרֶקָח (blend) שמצא חן בעיני כולם.

צוות של עשרה מטובי הקטאדורס (Catadores) – טועמי סיגרים מקצועיים הבוחנים את איכויותיהם של סיגרים, עישן את הסיגרים, כשהוא מעניק לכל סיגר ניקוד בלמעלה מעשרה תחומים – בהם מבנה הסיגר, ארומה, חוזק, איכות השאיפה וטעמים מובחנים – ואלה שוקללו לכדי ציון כולל. הרְקָחִים תוקנו בהתאם לתוצאות הטעימות , עד לקבלת הסיגרים הרצויים.

סיגרי TOREO, תמונה קבוצתית

מחירים

סיגרי טוראו הם מחוות כבוד לטוֹרֶאוֹס – לוחמי הפרים הספרדיים, שהתמודדו בזריזות ובגמישות מפליאות מול הפּרים – הרים זועמים של שרירי פרא. ספורט מלחמת הפרים היה המבחן האולטימטיבי של גבריות ואומץ. סיגרי טוראו נועדו להנציח זאת.

המותג Toreo מיוצר בבית-החרושת 'פלאסניה' שבאסטלי, בירת הסיגרים של ניקראגו'ה, בעבור LCDC Tabacalera Toreo.

מחירי הסיגרים: גודל 'טורו' – 70 שקל. גודל טורפדו – 60 שקל. גודל רובוסטו – 55 שקל. גודל גורדו – 70 שקל.

תיבות סיגרי 'טוראו' הן בנות 10 סיגרים. סיגרי 'טוראו' מיובאים לארץ על ידי חברת 'צפניה ברזילי', ומוצעים למכירה במקומות המשובחים למכירת סיגרים, ובדיוטי פרי בנתב"ג.

החמישיה הפותחת

חובבי סיגרים אוהבים להיות בחברת אנשים כמוהם. בדרך כלל אלה אנשי תרבות ובעלי טעם טוב. פסטיבל סיגרים מזַמֵן מסגרת מצויינת לפגוש אנשים כאלה ממקומות שונים בעולם. הדומיניקנים מתארים את הפסטיבל שלהם כ-The Ultimate Experience For Cigar Lovers From Around the World

מאת יעקב שקד

פסטיבל הסיגרים של הרפובליקה הדומיניקנית חגג השנה עשור. הפסטיבל הזה מאורגן ונערך על ידי 'פרוסיגאר', ומטרתו לחגוג ולהאדיר את היות הרפובליקה הדומיניקנית יצרנית סיגרים מובילה והגדולה בעולם. המשתתפים היו נציגי יבואנים, מועדוני סיגרים,

סיגרים חופשי

חנויות, מפיצים, ספקים, תקשורת, וכמובן חובבי סיגרים – הקרויים בפי כל אָפיסיוֹנָאדוֹס. בפסטיבל הראשון השתתפו כמאה איש, השנה היו כשמונה-מאות, שבאו מ-26 מדינות. כל משתתף קיבל שקית גדולה מלאה כל טוב ששוויה כ-300 דולר, ובה, בין היתר, תיבת סיגרים במהדורה מיוחדת לפסטיבל, אביזרי סיגרים חולצת פולו, מגבעת ועוד.

'פרוסיגאר' (Procigar) הוא ארגון שחברים בו היצרנים העיקריים של סיגרי איכות ברפובליקה הדומיניקנית. מטרתו להגן על שמה הטוב של הרפובליקה הדומיניקנית כארץ סיגרי האיכות והיצואנית מספר אחת של סיגרי פרימיום בעולם, ולרומם אותו. מחיר ההשתתפות בכל ששת ימי הפסטיבל בכל האירועים היה 895 דולר. אפשר היה לבחור להשתתף רק בחלק מ הימים והאירועים, בתשלום נמוך יותר.

משתתפי הפסטיבל נהנו מסיורים בבתי-החרושת של חברי 'פרוסיגאר' ובמטעי הטבק שלהם, כמו גם מדוגמאות מייצגות מתרבותו המגוונת של העם הדומיניקני – בהן המטבח האותנטי, מוזיקת המֶרֶנגֶה האופיינית, וביקורים במרכזי תרבות מקומיים. המשתתפים נהנו גם, כמובן, מסיגרים באיכות משובחת וביד רחבה. פעילויות הפסטיבל נערכו יומיים בפונטה קאנה (Punta Cana) שלחופה הקאריבי המזרחי של המדינה, וארבעה ימים בעיר סנטיאגו (Santiago de los Caballeros). סנטיאגו היא בירתה של תעשיית הסיגרים המשובחים במדינה, ומסביבה מרוכז ענף מטעי הטבק במדינה. בסנטיאגו עמדו לרשות האורחים מלונות רשת 'הודלפה גראן אלמירנטה' (Hodelpa Gran Almirante), שהציעו מחירים מיוחדים לפסטיבל. דרך אגב, הגראן אלמירנטה הוא האדמירל הגדול קולומבוס, שהדומיניקנים מתעקשים כי המקום הראשון בו דרך באמריקה הוא ארצם.

מספר לנו צפניה ברזילי

עם מנואל קסאדה מ'Quesada Cigars'

עם אחיו ירוחם על תל עלי טבק

גם השנה ייצג את ישראל בפסטיבל יבואן הסיגרים צפניה ברזילי, כך הוא מספר: הפסטיבל היה מקצועי, מלמד, מהנה ומאורגן היטב. חלק מן המשתתפים כבר מכיר רבים מפסטיבלים קודמים, ושמחנו להיפגש שוב. גם השנה יצרתי קשרים, רכשתי ידידים, ולמדתי עוד ועוד על העולם המעניין של סיגרי הפרימיום.

החלק הכי מרשים ומקצועי היה הביקורים בבתי החרושת לסיגרים ובמטעי הטבק שלהם. ביקרנו ב'טבאדום' – יצרני 'דווידוף' (Tabadom – Davidoff), ב'קֶסאדה' (Quesada Cigars), ב'לה אָוְ'רוֹרָה' (La Aurora), ב'דה לוס רֶיֶס' (De Los Reyes Cigars), ב'לה פלור דומיניקאנה' (La Flor Dominicana), ב'טבקאלרה פאלמה' (Tabacalera Palma), וב'פי.די.אר. סיגארס' (PDR Cigars). ראינו כאן, מ"יד ראשונה", כיצד הסיגרים שאנחנו נהנים מהם כל כך מיוצרים. זאת ועוד: סעדנו עם ראשי תעשיית הסיגרים, השתתפנו בטעימות סיגרים, בסמינרים, בסדנת גלגול סיגרים, ובהשקות של סיגרים חדשים. כמובן שנהנינו גם מן הסעודות החגיגיות שסיימו כל יום בפסטיבל. הוסיפה להנאה גם מארזי ה-Samples שחולקו למשתתפים בכניסה לכל אירוע כזה.

ניתנה אפשרות לבחור מראש, און-ליין, את הפעילויות היומיות המועדפות, מתוך ההיצע של הפסטיבל. כל יום פעילות נחתם בנשף לילי מרהיב. בכל יום סעדנו במקום אחר. הסעודות האלו היו מיוחדות במינן לא רק בגלל המנות המשובחות, כי אם, ובעיקר, הודות לאפשרות לשבת ולסעוד בנחת, תוך כדי שיחה על סיגרים. זאת היא תמצית הנשמה של ההשתתפות בפסטיבל. אני נהנה מהזדמנויות רבות לשוחח עם חובבים ואנשי מקצוע על סיגרים, אבל השיחות עם אנשים כמו גִייֶרמוֹ לאון, מנואל קֶסאדה, חוסה בלאנקו ו"הֶנקֶה" קלנר הן ברמה אחרת לגמרי, ועונג צרוף למקצוען הסיגרים.

נהניתי באופן מיוחד ממסיבת העיתונאים עם ראשי ענף הסיגרים במדינה. היא היתה מרתקת. בין היתר הגיש מנואל קֶסאדה ג'וניור מ- Quesada Cigars דיווח שהמטעים נראה מצויין ומבטיחים השנה יבולים יוצאים מן הכלל באיכותם של עלי הברקת הירוקים. האמלט אספינל (Hamlet Espinal) מנכ"ל 'טבאדום' דיווח על המכירות בשוק העולמי, שהיו ב-2016 ללא שינוי. ירידה של 5% במכירות באירופה פוצתה על ידי עליות במכירות בארה"ב ובאסיה, כמו גם

עם אייב פלורס מ'PDR Cigars'

ברשתות הדיוטי-פרי. הנדריק (הֶנקֶה) קלנר (Hendrik Kelner), נשיא ארגון 'פרוסיגאר', סיפק מבט נרחב על תעשיית הסיגרים הדומיניקנית. זו הפכה לספקית הגדולה ביותר של סיגרי פרימיום לשוק

נוטע שתיל טבק מן העציץ למטע

האמריקני לפני כארבעים שנה, עם 33.7 מיליון סיגרים בשנה. בתקופת ה"בום" הגדול של הסיגרים, בעשור האחרון של המאה ה-20, גדל המספר לכ-210 מיליון סיגרים. מאז שה"בום" נרגע, הכמות ירדה כמובן בארה"ב ובכל העולם. יצוא הסיגרים הדומיניקניים עומד כיום על כ-150 מיליון לשנה. הרפובליקה הדומיניקנית היא מזה שנות דור היצרנית הגדולה בעולם, כמו גם היצואנית הגדולה בעולם, של סיגרי איכות העשויים ידנית.

מוסיף צפניה ברזילי. הנה דוגמאות של ביקורים בבתי חרושת מעולים לסיגרים, 'דה לוס רֶיֶס' (De Los Reyes Cigars) ו'לה פלור דומיניקאנה' (La Flor Dominicana).

הביקור ב'לוס רֶיֶס' נפתח בבוקר בשדות של Reyes, הנמנים עם גדולי מגדלי הטבק ברפובליקה הדומיניקנית מזה יותר ממאה שנה. בבוקר שיחי הטבק הם בשיא יופיים. המשתתפים ליטפו בעיניהם, ולפעמים גם בידיהם, את עלי הטבק הענקיים והמרשימים, שיהפכו בתורם לסיגרים נהדרים. בכדי להתנסות בפועל הדריכו אותנו כיצד שותלים שתילים שהגיעו ב"פעוטון" העציצים לגובה כ-10 סנטימטרים, והגיע זמנם לעבור לערוגות הקבע שלהם במטע. שתלנו אותם כראוי, ומי יודע, אולי יגיע אלי בעוד שלוש או ארבע שנים סיגר מעליו של השתיל ששתלתי. מכאן נסענו לבית החרושת, שהוא מפעל בוטיק, המגלגל את המותגים 'סאגה (Saga) ו'דון חוליו' (Don Julio). עברנו סדנה של גלגול סיגרים והתנסינו בגלגול סיגרים, שהסתיימה בניקוד שהעניק מנהל קו הייצור לכל סיגר, ובעונג שהעניק לנו עישון הסיגר שגילגלנו במו ידינו.

למחרת ביקרנו ב'לה פלור דומיניקנה'. הסיור נפתח בחווה היפה והמוקפדת של ליטו גומז, הבעלים. הראו לנו ניסוי מיוחד שלו ליטו, המגדל עלי עטיף בחממות מבטיחות קרינת שמש מופחתת בכ-60% מה שקרוי "מגודל בצל" (Shade grown). ליטו עושה זאת כבר שנה שניה, וסיפר לנו כי הגיע לתוצאות נהדרות, ועלי העטיף האלה הינם באיכות גבוהה ביותר בגמישותם וביופיים. סעדנו צהריים במפעל, בליווי זמר ספרדי ולהקת פלאמנקו. לאחר הארוחה ועוד סיגר, סיירנו בבית החרושת יכולנו להתרשם "יד ראשונה", מאיכות גלגול הסיגרים. בית החרושת בנוי בסגנון ספרדי ונחשב ליפה ברפובליקה הדומיניקנית.

 גלגל לעצמך סיגר

הפסטיבל נפתח במלון 'הארד רוק הוטל וקאזינו', בפּוּנטָה קָאנָה, לחופה המזרחי של המדינה. בית החרושת לסיגרים הגדול בעולם, 'טבאקלרה דה גארסיה' (Tabacalera de García S.A.S.) שבלה-רומנה הסמוכה, ערך סדנת 'גלגל לעצמך סיגר' ואת 'תחרות האפר הארוך ביותר'. בסדנה למדו המשתתפים כיצד לאגד את עלי המילוי, לגלגל ולהדק אותם בעלה האוגד, ולעטוף הכל בעלה העטיף היפה – ליצירת סיגר מעשה ידיהם. אפר ארוך מעיד מצד הסיגר על מבנה מעולה מעלי טבק משובחים, ומצד המעשן על הדלקה נכונה של הסיגר, על קצב עישון נכון ועל יד יציבה.

סעודת קבלת הפנים החגיגית הרשמית נערכה בתיאטרון דל סיבאו (Teatro del Cibao) כל יצרן סיגרים העשיר את הערב בסיגר מיוחד – חדש, או ממהדורה מוגבלת, או ממהדורה מיוחדת. בערב המחרת נערכה סעודה חגיגית, בלבוש לבן. זה היה ב'מונומנטו', הכיכר המרכזית של סנטיאגו, שהיא גַלעֵד לגיבורי הרסטורציה (Monumento a los Héroes de la Restauración), אשר לחמו לקימום הרפובליקה במדינה זאת.  להקתה של מאריה דל מאר ליוותה במוזיקה ובשירה. שיא הערב היה ההכרזה של דויד סאבונה, נציג מגזין 'סיגר אפיסיונאדו', על סיגר 'אנדאלוסיאן בול' (Andalusian Bull) של ליטו גומז (Lito Gómez) מבית החרושת 'לה פלור דומיניקנה' (La Flor Dominicana) כזוכה במקום הראשון מבין 25 נבחרי המגזין ב-2016.

סנטרו אספניול

נשף הסיום הנוצץ נערך בסנטרו אספניול (Centro Español), מועדון יוקרה פרטי, שהואר צבעונית וירה מצריחו זיקוקין די-נור. לבוש רשמי היה חובה, ונערכה בו המכירה הפומבית המסורתית של מוצרים שיוצרו במיוחד בעבורה. כל ההכנסות קודש למטרות טובות. המנות הוכנו על ידי השפית טיטה (Tita) המכונה "השגרירה של המטבח הדומיניקני בעולם", ופרנקו ולהקתו היו על המוזיקה. בכל האירועים נהנו המשתתפים מסיגרי פרימיום חופשי ומבאר משקאות פרימיום חופשי.

הרפובליקה הדומיניקנית, ארץ הסיגרים

צמח הטבק גדל באופן טבעי באי היספניולה, שהרפובליקה הדומיניקנית מאכלסת את מרבית שטחו. הוא גדל כאן מאז ומעולם. כשקולומבוס נחת באמריקה בפעם הראשונה, הוא ראה שהילידים, בני שבטי טאינו ואראוָ'אק (Taino, Arawak), השתמשו בעלי טבק שגולגלו לאגודה, ועישנו אותם להנאה ולצרכי פולחן. הם קראו לאגד העלים הזה קוֹהִיבָּה.

הסיגרים הקובאניים הֶאֱפילוּ במשך שנים רבות מאוד על הסיגרים הדומיניקניים. הן האירופאים והן האמריקנים העדיפו בבירור לעשן סיגרים קובאניים. אין ספק בכך שהדבר הטוב ביותר שאירע לתעשיית הסיגרים הדומיניקנית היה עלייתו של קאסטרו לשלטון, והאמבארגו האמריקני על הסיגרים הקובאניים, שהטיל הנשיא ג'ון קנדי בעקבות משבר הטילים ב-1962. רבים מֵאֵלֵי הסיגרים, המגדלים, והעובדים המקצועיים עזבו את קובה או ברחו ממנה ב-1959 לרפובליקה הדומיניקנית. הם קוראים לזה עד היום 'Exodus' דהיינו "יציאת" קובה. הם הביאו עימם זרעי טבק קובאניים, ופתחו בנסיונות לשחזר כאן את האיכות הפנטסטית של העלים הקובאניים. עם הזרעים שהובאו היה גם זן שנקרא כאן 'Piloto Cubano' – נווט קובאני, הנמנה עד היום עם המשובחים ביותר. את הזנים שפותחו מן הזרעים שהובאו מקובה מכנים גם כיום "מזרע קובאני" (Cuban seed).

איזור גידול הטבק המרכזי של הרפובליקה הדומיניקנית הוא עמק סיבאו (Cibao) הפורה. הוא משתרע בין שני רכסי הרים, הקורדילייראס סנטראל (Cordillera Central) בדרום והקורדילייראס ספטונטריונאל (Cordillera Septontrional) בצפון. כפרים כמו וילה גונזאלז (Villa Gonzalez), לה קאנלה (La Canela), ונבארטה (Navarette) ידועים בטבק המשובח שלהם ובמסורת העשירה של גידולו.

הרפובליקה הדומיניקנית היא ארץ פראית ויפה. אומרים שיש בה, עדיין, איזורים שאדם לבן לא חדר אליהם ושיושביהם מהלכים עירומים. בצפון מתנשא רכס הרי סיבאו (Sibao). בדרך יש קטעי נוף עוצרי נשימה. עמקים חולמניים וגיאיות עמוקים וערוצים תלולים, פלגים רוגעים ונחלים חופזים. צלעות הרים מתנשאות עם אלף סוגי צמחים ועצים, ושפע גוני ירוק ופסגות שמגיעות לרום 3150 מטר. אולי זה לא גן העדן בעצמו, אבל לבטח שמו כאן חלקים ממנו.

ומציג את סידרת סיגרי 'מטרופוליטן הַבָּאנוֹ'

מאת יעקב שקד

רבים מחובבי הסיגרים מכירים את חנות הסיגרים 'נאט שרמן' שבמנהטן. רבים עוד יותר מכירים את סיגרי 'Nat Sherman', כי הפירמה הזאת אינה רק חנות-מועדון קלאסית מאז 1930, אלא גם נמנית עם המכובדים שביצרני סיגרי פרימיום משובחים.

ל'נאט שרמן' לַיין סיגרים קלאסי בשם המותג 'מטרופוליטן' (Metropolitan), המיוצר כבר עשרים שנה וממשיך להיות ליין מוביל גם כיום. סיגרי סידרת 'מטרופוליטן' הם בחוזק מיילד-מדיום ועשויים, ככלל, מעלי טבק דומיניקניים ובסגנון "העולם הישן". כעת הם החליטו להרחיב את הפורטפוליו של המותג הזה עם סיגרים מלאי-גוף יותר, שיתאימו לטעם הנוכחי של חובבי סיגרים רבים בעלי טעם מתוחכם. הם פיתחו את סידרת 'מטרופוליטן הַבָּאנוֹ' (Metropolitan Habano).

סיגרי סידרת 'מטרופוליטן הַבָּאנוֹ' הם המצטרפים החדשים. סיגרי הסידרה החדשה עשויים מרֶקָח (blend) בסגנון "העולם החדש" שמקורו בניקָרַאגוָ'ה, והם בחוזק מדיום-פוּל (medium-full). סיגרי הסידרה מיוצרים בניקָרַאגוָ'ה. כל העלים שמהם מורכבים הסיגרים – המילוי, האוגד והעטיף – הם ניקראגוֶ'נטיים. עלה העטיף הוא מזן 'הבאנו סיד' (Habano seed). סיגרי סידרת 'מטרופוליטן הבאנו' באים בחמש ויטולות (מידות): רובוסטו קצר (Short Robusto) – 4.5 על 54; רובוסטו פינו (Robusto Fino) הקרוי גם קורונה אקסטרא – 5 על 46; רובוסטו (Robusto) – 5.5 על 56; טורו (Toro) – 6 על 52; גורדו (Gordo שמן) – 6 על 60. כל הגדלים באים בתיבות בנות 18 סיגרים.

בכורת הסידרה היתה השנה בתערוכת הסיגרים הגדולה והחשובה בעולם IPCPR (International Premium Cigar & Pipe Retailers) שנערכה הפעם בלאס-ווגאס. סיגרי הסידרה הם מלאי גוף יותר מן הסדרות האחרות של 'נאט שרמן', כמובן, זהו אחד המאפיינים של טבק הסיגרים הניקָרַאגוֶ'נטִי ושל סיגרי ניקָרַאגוָ'ה ככלל. סיגרי 'מטרופוליטן הבאנו' הם עזי טעם יותר, מעמיקים יותר, עשירים יותר בארומות טעימות. המבנה של הסיגרים משובח, כיאה ליצרן עילית. הבעירה אחידה, והשאיפה מצויינת.

לדברי מייקל הרקלוץ (Michael Herklots) מ'נאט שרמן', ארך פיתוח המותג החדש למעלה משנה של טעימות והתאמות, עד להשגת הרֶקָח המשובח שמילא בנדיבות אחר התקוות. מוסיף לכך צפניה ברזילי מ'לה קאזה דל סיגר' – היבואנים של סיגרי 'נאט שרמן' ושל סיגרים מניקראגוָ'ה בכלל – "ה'מטרופוליטן הבאנו' זכה להצלחה רבתי בתערוכה. כמעט כל יבואן ומפיץ השתדל להזמין מהם. לשמחתנו הצלחנו להשיג כמות נאה של הסיגרים המיוחדים האלה, והם נמצאים בחנות הראשית שלנו ברחובות, כמו גם בחנויות סיגרים משובחות וכמובן שבדיוטי פרי. מלבד אלה קיים אצלנו גם ההיצע הקלאסי של סיגרי 'נאט שרמן'. כל חובב סיגרים רציני יודע עד כמה הסיגרים האלה משובחים, ושיש במבחר סיגר לכל אחד ולכל טעם."

הליינים הקלאסיים של המותג 'מטרופוליטן' – קונטיקט ומאדורו – עשויים מטבק דומיניקני עם עטיפי קונטיקט. הם מיוצרים על ידי בית-החרושת 'קֶסָאדָה' (Quesada Cigars) שברפובליקה הדומיניקנית. סיגרי ה'מטרופוליטן הבאנו' מיוצרים על ידי הפירמה 'פלאסנסיה' (Plasencia Cigars S.A.) בבית החרושת שלהם בניקראגוָ'ה. צפניה ברזילי הוא גם היבואן של סיגרי שתי הפירמות האלו.

Puro Sabor Festival 2016

מאת חיים מידן

פסטיבלי סיגרים בינלאומיים הפכו למנהג מענג בעבור אנשי הבראנז'ה וחובבי סיגרים מכל העולם. יש כיום פסטיבלי סיגרים בקובה, ברפובליקה הדומיניקנית, בסין וגם בארץ הסיגרים המובהקת ניקראגוָ'ה. הפסטיבל הניקראגוֶ'נטי נקרא 'פּוּרוֹ סָאבּוֹר' (Puro sabor), דהיינו טעמו של סיגר משובח. 'לשכת איגוד הטבק של ניקראגוָ'ה' ערכה השנה את פסטיבל 'פּוּרוֹ סָאבּוֹר' החמישי, של מה שהפך להיות מסורת מהנה מאוד. הפסטיבל נפתח בבירת ניקראגוָ'ה, מנגואה. "נציג ישראל" בפסטיבל היה צפניה ברזילי מ'לה קאזה דל סיגר', שהוא היבואן של מרבית הסיגרים המוזכרים כאן בכתבה.

צפניה ברזילי וידידות

הפסטיבל הינו חגיגה של תרבות תעשיית הסיגרים והטבק. היקף התעשיה גדל יפה בשנים האחרונות בניקראגוָ'ה. בפסטיבל השתתפו גם השנה חובבי סיגרים מכל העולם. מספר חברות הסיגרים המשתתפות גדל השנה ל-24 לעומת 16 בפסטיבל אשתקד. 480 חובבי סיגרים ואושיות סיגרים וטבק מהתעשיה בניקראגוָ'ה השתתפו בסעודת הגאלה החגיגית שחתמה את הפסטיבל.

תחושה מיוחדת של ביחד

צפניה ברזילי וניק פרדומו

נעדר מהפסטיבל השנה היצרן 'Tabacalera Perdomo' הנחשב למספר אחד במגלגלי הסיגרים בניקראגוָ'ה, ומעסיק בבית-החרושת באסטלי כ-5000 עובדים. ניק פרדומו (Nick Perdomo) נשיא Tabacalera Perdomo עשה השנה סיורים לחובבי הסיגרים במהלך כל חודש ינואר. הסיורים נערכו בחוות פרדומו, במפעל הסיגרים, במפעל עיבוד עלי הטבק, ובמפעל ייצור תיבות הסיגרים הנעשות כולן מעץ ארז ספרדי (Spanish ceder). הסיורים נערכו במקצועיות, והקיפו את תחומי הסיגרים למן הזרע ועד לגילגול הסיגר ואריזתו. המשתתפים סיירו ברחבי מפעל פרדומו, חוֹוִים ולומדים מקרוב את תעשיית הסיגרים.

קבלת האורחים וההרשמה התבצעו במלון 'קראון פלאזה', וכל אורח קיבל תרמיל נאה ממולא בדברים טובים ובמתנות ואיתו גם תיבת היומידור כתומה, גדושה ב-32 סיגרים מובחרים של המותגים המשתתפים בפסטיבל. התיבה והסיגרים יוצרו במיוחד לאירוע. החגיגה עצמה נפתחה בערב באגם מנאגוָ'ה, על סיפון ספינת המעבורת הרחבה 'Momotombito', במסיבה, כיבוד ובאר חופשי. בנוגע לסיגרים, היה פה חידוש: לכל המשתתפים ניתן סיגר זהה, והם התבקשו לעשן אותו בו-זמנית. מעבר לניחוח האחיד והייחודי שנישא באויר, העניקה החוויה הזאת גם תחושה מיוחדת של ביחד. כך עישנו כולם ונהנו יחדיו מכל הסיגרים של הערב, שלכל אחד ואחד מהם קדם הסבר ותיאור מפורט שלו.

למחרת התייצבו כולם לעבודה, סיור בבית-החרושת לרוּם 'פלור דה קניה' (Flor de Caña – פרח קנה-הסוכר) שבצ'יצ'יגאלפה (Chichigalpa), ולאחריו סדנת "זיווג" בין סיגרים לרום בן 18 שנה, בו נבחר הרום עם סיגר 'אוליבה' (Oliva) לזוג המצטיין. זה נמשך בהצגה מרהיבה של סוסי הטיפוח מחוות 'אל רוסאריו' (El Rosario). החגיגה נמשכה בערב נהדר במרכז הכנסים של המלון – ארוחת ערב, באר חופשי, תזמורת חיה, ושפע גדול של סיגרים מכל היצרנים המאוגדים ב'איגוד יצרני הטבק של ניקראגו'ה'.

נוסעים לאסטלי

היום השלישי הוקדש לאסטלי (Esteli), הבירה האמיתית של תעשיית הסיגרים הניקראגוֶ'נטית. נסיעה ארוכה לצפון המדינה. ארוחת הצהריים הוגשה בחוות הסיגרים של 'רוקי פאטל' (Rocky Patel) אחד מטובי יצרני הסיגרים. שעות אחר הצהריים הוקדשו לסיורים בבתי חרושת, אסמי ייבוש עלי טבק, אסמי התססת עלי הטבק, וגאלרות – היכן שמגלגלים את הסיגרים. בערב, נשף לבן, בו כולם לובשים לבן ונהנים ממוזיקה, באר משקאות פרימיום וכל הסיגרים ששואפים להם.

מטע טבק לסיגרים של 'פלאסנסיה'

היום הרביעי נפתח בפירמה 'פלאסנסיה' (Plasencia), משפחת פלאסנסיה, נסטור האב והבן והאחים פלאסנסיה אירחו את המשתתפים. איש לא נותר אדיש במטע הטבק לנוכח העלים הנהדרים בצבע ברקת בריא, על שיחי טבק בגובה קומת אדם, מוכנים לקציר, ולצאת לדרך הארוכה להפוך לסיגרים משובחים. אחרי אירוח בביתו הפרטי של נסטור פלאסנסיה האב לכיבוד משביע, הגענו ל'חוֹיָה דה ניקארגוָ'ה' (Joya de Nicaragua) – בית-החרושת הוותיק ביותר באסטלי. חואן מארטינז (Juan Martinez), הבעלים, קיבל את פני אורחיו בלחיצת יד אישית, וליווה אותם בסיור מקיף בבית החרושת.

פאנל המומחים

אחד משיאי הפסטיבל היה פאנל שאלות ותשובות ושיחת ידענים עם אחדים מגדולי המומחים בעולם בתחום סיגרי הפרימיום. מאוד  מענג היה להאזין לשיח האינטליגנטי בין המקצוענים למשתתפי הפסטיבל, שגם הם אינם קוטלי-קנים מבחינת הידע שלהם. כולם השכילו מכולם. היתה הסכמה כללית באשר להיותה של נקראגוָ'ה מקום מצויין לגידול טבק לסיגרים. מי ששאל על כך, נענה כי סיגרים קובאניים אינם מהווים תחרות מסוכנת למי שאינו מנסה לייצר סיגרים "כמו קובאניים". נתונים שסופקו מורים כי: באסטלי יש 51 יצרני סיגרים והיא העיר עם אחוז התעסוקה הגבוה בניקראגו'ה אחרי מנאגוָ'ה. ענף הסיגרים מספק כ-33,000 משרות. ענף ייצור הסיגרים גדל במדינה בהתמדה. 80% מן הסיגרים מיוצאים לארה"ב. סיגרים וטבק נמנים עם 5 מוצרי היצוא המובילים של ניקראגוָ'ה – בקר, זהב, קפה, סוכר, סיגרים.

נשף הסיום היה אקורד סיום מתאים לפסטיבל 'פורו סאבור' המאוד מוצלח הזה. הוא נערך על ידי הצוות של בית-החרושת 'דרוּ אסטייט' (Drew Estate) ושיקף נאמנה את הנאת המשתתפים מן הפסטיבל המהנה והמעניין. במסגרת הנשף נמכר במכירה פומבית היומידור מצוייר ידנית על ידי צייר מקומי, ב-6,600 דולר, כולם תרומה לקידום תוכניות הלימודים בבתי-הספר המקומיים של אסטלי.

סיגר פרימיום חדש בישראל

צפניה ברזילי הוא אושיית סיגרים בישראל. הוא נסע לרפובליקה הדומיניקנית למסע רכש ושב עם אוצר קטן

מאת יהושע בן עזרא

רואה-החשבון צפניה ברזילי הוא אושיית סיגרים בישראל. במסגרת 'לה קאזה דל סיגר', הוא מייבא סיגרים מניקראגוָ'ה, מהונדורס, ממקסיקו, מן הפיליפינים ומן הרפובליקה-הדומיניקנית. מן הרפובליקה הוא מייבא ומפיץ את המותגים 'קאסה מאגנה' (Casa Magna), 'לה פלור דומיניקנה' (La Flor Domenicana) ו'קסאדה' (Quesada). אל אלה מצטרף כעת סיגר פרימיום חדש – ה-PDR.

אל הסיגר הזה הגיע ברזילי אחרי שבחן מרחוק, בדק, שמע דיעות והמלצות, נסע, ושב עם האוצר הקטן. סיגר בוטיק משובח, העשוי ידנית בטכניקה שכמעט פסה מן העולם.

ישבנו בלאונג' הסיגרים הנעים 'לה קאזה דל סיגר' של החברה ברחובות, נהנינו מסיגר PDR קאניונאסו (Cañonazo) גדול תרתי-משמע, וצפניה סיפר לי על נסיעתו אל הסיגר הזה, לסנטיאגו – בירת הסיגרים של הרפובליקה-הקומיניקנית.

נותרו רק הטובים והחזקים ביותר

נחתתי בסנטיאגו בשלוש אחר-הצהריים. היה יום שימשי נאה קצת חם. לא משהו שעלול להעיק על ישראלי. סמואל אוריאך (Samuel Oriach), המנכ"ל, כבר המתין לי בנמל-התעופה 'סיבאו' (Cibao). הוא אסף אותי ישירות למפעל הסיגרים בטאמבוריל (Tamboril), לפגישה עסקית עם אַבֶּה פלורס (Abe Flores).

טאמבוריל היא עיירה חקלאית בצפון מזרחה של פרובינציית סנטיאגו, למרגלות הרי קורדיז'רה ספטנטריונל (Cordillera Septentrional). בתקופת ה"סיגר בום" בסוף האלף הקודם ובתחילת האלף הנוכחי, היו כאן – כמו במקומות רבים ברפובליקה – עשרות בתי-חרושת לסיגרים, ומטעים נרחבים של טבק לסיגרים. עם שוך הבום נסגרו רובם, ונותרו רק הטובים והחזקים ביותר. כיום יש בטאמבוריל רק מפעלים ספורים, בהם 'PDR'. הוא שייך לאבה פלורס ונקרא, כראשי-תיבות, על שם מחוז פינאר דל ריו של קובה, איזור גידול הטבק הטוב בעולם.

אבה הוא איש אנרגטי, גילו בסביבות ה-50. הוא נוצרי, נצר לשפחה יהודית שהגיעה לרפובליקה-הדומיניקנית לפני יותר ממאה שנה והשתקעה בה.

ישבנו במשרדו של אבה. לקחתי סיגר מן ההיומידור האלקטרוני הגדול שבחדר. מתוך שפע הסיגרים בחרתי ברובוסטו 'פלורס אי רודריגז' (Flores y Rodriguez). היה זה סיגר דומיננטי, בעל  שאיפה מושלמת. נהניתי ממנו עם ספלון קפה טוב, והנה אני כבר לא עייף אחרי טיסות של יותר מ-24 שעות באוויר.

טכניקת גלגול עתיקה

"לא פלא שהשאיפה היתה מושלמת," מסביר ברזילי, "הסיגר עשוי בטכניקת אנטובר (entubar). זאת היא טכניקת עשיית סיגרים ידנית, אשר בה לא אוגדים את עלי המילוי זה על זה, אלא מגלגלים אותם לצינורות דקים ואוגדים אותם כך בעלה האוגד. הטכניקה הזאת היתה נפוצה לפני שנים, כאשר עלות כוח האדם בייצור הסיגרים היתה זניחה. היא מסובכת, דורשת מיומנות רבה ואורכת זמן רב יותר מאשר הטכניקה המקובלת. אבל כך מובטח שהסיגר יהיה בעל שאיפה שאין כמותה.

הסיגר היה עשוי מבלנד של עלי טבק: 'הבאנו ווּאלטה אבאחו' (Habano Vuelta abajo) הגדל ברפובליקה-הדומיניקנית, טבק ברזיליאני – מדינה שעלי הטבק שלה לסיגרים זוכים ליותר ויותר כבוד בתחום, ועלי טבק נִיקָרָאגוֶ'נטִיים הידועים באיכותם מזה שנים.

אלו מותגי סיגרים מייצרים ב-PDR?

אבה פלורס סיפר לי כי המותג הראשון שהם גילגלו היה '1878 PDR'. כיום הם מגלגלים ארבעה בלנדים שונים תחת שם המותג הזה. עוד מותגים שלהם הם 'פלורס אי רודריגז' (Flores y Rodriguez); 'סמול באץ' רזרב' (Small Batch Reserve) בשני בלנדים; 'אַ. פלורס'; '1878 PDR'; 'AFR-75'; ו-'A Crop'.

moja (לחלוחַ) לעלי הטבק המשובחים לפני גלגולם לסיגרים

הקפה נגמר והוזמנתי לסיור בבית-החרושת, סיירנו ואבה תאר את הסגנון המיוחד של PDR: הם משתמשים במפעל, כמו גם ביצירת הבלנדים של הסיגרים השונים, במסורות ייצור קובאניות, אבל במסגרת של מפעל בוטיק מודרני.

במפעל שולט הצבע הכחול, מה שמשרה רוגע. המפעל מרווח, והייצור מאורגן היטב. כולם עסוקים, וקצב העבודה מהיר. האוויר מלא בניחוחות הנעימים של עלי הטבק והסיגרים. אני תורם לניחוחות מן הסיגר העַשֵן שבידי ומאזין לדברי אבה, שחייו סובבים סביב הסיגרים שלו.

הסדר והאירגון ניכרים בכל. משלב מיון עלי הטבק ועד לגילגולם לסיגרים. הטכנולוגיה קלאסית. העלים עוברים תהליכי יישון, ואז תהליך מואץ של תסיסה. תשומת לב מיוחדת מוקדשת באופן טבעי לעלי העטיף, ותסיסתם מתבצעת בדוד מיוחד שנבנה לצורך זה. מכונה לבדיקת איכות השאיפה של הסיגר מדמה עישון במצב אמיתי על ידי הפעלת לחץ אוויר. מבקרי האיכות מסתובבים בין המחלקות השונות, מוודאים שלא יפול פגם באיכותו של אף סיגר. בצד אחד ממיינים את הסיגרים ובצד השני לשים את עלי הטבק כמו שלשים בצק. הלישה של הטבק נעשית על עלה העטיף בכדי להעניק לו גמישות.

בין כה וכה ירד הערב. הספקתי לנוח מעט ואז נפגשנו לארוחת ערב. היה זה במועדון סיגרים הנמצא במבנה היסטורי ובו פועלת גם רוטארי בסנטיאגו. לאחר הארוחה ישבנו בנינוחות ועישנו סיגר נוסף, הפעם 'Small batch'. סיגר מעולה שאיפה חלקה, עם טעמים של אדמה ואגוזים קלויים. הטעמים השתלבו היטב עם רום 'בארסלו' (Ron Barceló ) משובח. היה לי ברור, שאת הסיגרים האלה אני הולך להביא לארץ ולשתף את חובבי הסיגרים ביצירותיו המשובחות של אבה.

ביקשתי מצפניה קצת מחירים.

PDR 1878, רובוסטו, 50 שקל

PDR 1878, 60/60, 64 שקל

PDR סמול באץ', רובוסטו, 59 שקל

PDR סמול באץ', 60/60, 85 שקל

Flores y Rodriguez, רובוסט, 45 שקל.

Flores y Rodriguez, קאניונאסו (cañonazo), 55 שקל

PDR פלורס גראן רסרבה, האף קורונה, 5 סיגרים, 150, שקל

Flores y Rodriguez 10 אניברסאריו, וַ'ייד צ'רצ'יל, 75 שקל.

5 סיגרי רובוסטו בתיבת שי, 300 שקל.

החנות, שהיא גם לאונג' סיגרים נמצאת ברחובות, רח' רמז 61, טל:08-9471685. http://www.zbcigar.co.il.

לה קאזה דל סיגר ברחובות

חובבי סיגרים ותיקים ומנוסים יחייכו בוודאי למקרא הכותרת. ביג דיל! אבל, לגבי מי שזו הפעם הראשונה שלו, זהו בהחלט דיל ביג מאוד. לא בִּכדִי אומרים שגבר לא שוכח את האשה הראשונה שלו ואת הסיגר הראשון שלו.

אז, החלטת להתנסות בסיגרים? בוא נדבר על זה. איך תתרשם מהיד הכי ראשונה אם זה מתאים לך. ואם כן, איך תבטיח שתחווה את הסיגר באופן הראוי, כך שתרצה לחזור על החוויה הזאת שוב ושוב ושוב

יפה, החלטת שאתה רוצה לעשן סיגר. הסיגר הראשון שלך. ראית כמה שחובבי סיגרים נהנים, והחלטת שאתה רוצה גם. קראת כמה זה נעים, והתרשמת. הציעו לך סיגר, ודווקא רצית, אבל סירבת בנימוס כי לא בא לך שיראו שאתה לא מתמצא. בכל אופן, החלטת לבחון את העניין הזה עם הסיגרים. להבין ממה כולם מתלהבים כל כך. אלא מאי, אתה לא כל כך יודע איך לגשת לעניין. גם אין לך סיגרים. ואתה גם לא יודע איך קונים סיגר. מה להגיד בחנות – שם של סיגר? גודל של סיגר? מחיר של סיגר?

הרשה נא לי לספק לך סביבה אוהדת וידידותית, שתכניס אותך לעניין בנינוחות ותפיג את מרבית חששותיך.

 עניין של טעם נרכש

תחילה, אזהרה מן האזהרות הקבועות בחוק: הסיכוי שתיהנה מן הסיגר הראשון שלך הוא לא גבוה. הנאה מסיגרים היא עניין של טעם נרכש, כלומר לוקח זמן עד שמתחילים ליהנות כראוי. התייחס אל הסיגרים הראשונים שלך כאל לימודים ואל תצפה ליותר מדי.

מועדון סיגרים

חשוב לי מאוד להבטיח שנסיונך הראשון עם סיגרים יהיה ללא מכשלות. רק כך תוכל לחוות את הסיגר הראשון שלך באופן הוגן. לא שאני מצפה שתיהנה בסיגר הראשון, אבל אם תחליט שלא להמשיך, שיהא זה על בסיס נכון ולא בגלל שהסיגר היה יבש, סתום, או סתם גרוע. הכי טוב להתחיל את המסע שלך אל ההנאה מסיגרים בחברת מישהו מנוסה, שידאג לך לסיגר המתאים, ויכניס אותך לעניינים. הבחירה השניה שלך היא חנות סיגרים טובה. מהי חנות סיגרים טובה? זאת היא חנות שמחזיקה בעיקר סיגרים ומתמחה בהם. חנות אשר לבעליה ולמוכרים בה יש נסיון רב-שנים בסיגרים בכלל, ובאופן אישי בפרט. כלומר שגם הם עצמם הינם חובבי סיגרים, הנהנים מעישונם.

אנשים סיפרו לי שהם עברו הרבה יותר מפעמים אחדות על פני חנות הסיגרים, לפני שאזרו עוז להיכנס לתוכה בפעם הראשונה. להיכנס ולחשוף את בורותם ברבים. אף אחד – בעיקר לא ישראלי – אינו אוהב להודות שיש משהו שהוא לא מומחה בו. אכן, להיכנס למקום הנראה כמו מועדון חברים סגור ומסוגר אשר רק יודעי ח"ן באים בשעריו, לא דבר קל הוא. אולם, לא הביישן לַמֵד. ואני מתחייב בפניך שיקבלו אותך בסבר פנים יפות וישמחו להסביר, להבהיר, להאיר, ללמד ולהדריך אותך.

בחלק מן החנויות יש תנאים מתאימים לעישון סיגר במקום – כורסאות, מוזיקה שקטה ולא ערבית, קפה טוב, משקה קל או כבד. אם תחליט לעשן את הסיגר הראשון במקום, תהיה לך סביבה מסבירת פנים. שב לך בנחת והנח למומחי החנות להדריך ולסייע. סביר שתקבל עצות גם משאר הנוכחים. בגלל זה לא עושים בישראל סקס במקומות ציבוריים, כי הישראלים אוהבים לתת עצות… אבל, בעניין סיגרים מה איכפת לך לקבל עצות?

מרגיש קצת נחיתות מול האפיסיונאדוס? אם תסתכל על זה מן הצד הנכון של הסיגר, אז יש לך יתרון על פני חובבי סיגרים מנוסים. אנחנו שוב לא נחווה את חוויית הסיגר הראשון, את חויית הטעם הלא מוכר והמעניין של עלי הטבק המשובחים. את ראשוניות טעם העשן בפינו. חווה זאת. לא בכדי אומרים, שגבר לא שוכח את האשה הראשונה שלו ואת הסיגר הראשון שלו.

אתה יכול גם להתנסות בעישון את הסיגר הראשון שלך בחברת ידיד שהוא חובב סיגרים מנוסה, על בטן מלאה אחרי סעודה משובחת, בליוויית הדיז'סטיף הקוניאקי, ובמקום שהישראלים שבו הם לא מהזן הצורח הדורש מוזיקה קולנית. הדיז'סטיף יכול להיות גם פורט, ו'יסקי משובח או אספרסו ארוך עשוי ביד באריסטה אמן.

שני סוגי סיגרים

סיגרים מתחלקים, בגדול, לשני סוגים: סיגרים פשוטים וסיגרים משובחים. עם הסיגרים הפשוטים נמנים סיגרים העשויים מחתיכות של עלי טבק מאיכות נמוכה. עם הסיגרים הפשוטים נמנים גם סיגרים "יבשים". אלה הם סיגרים המיוצרים בעיקר באירופה ויש בהם חומר, פרפין לדוגמה, המונע את התייבשות הטבק כך שהם ever ready לעישון. זאת הסיבה, לפי ההיגיון האנושי העקום לפעמים, שהם קרויים יבשים, כי הם רטובים. תכופות העטיף של הסיגרים ה"יבשים" עשוי מנייר טבק – שזה אבקת עלי טבק טחונים המעורבבת בדבק מיוחד. את התערובת הזאת שוטחים וכובשים לנייר חום, דמוי עלה טבק. הסיגרים העשויים מעלי טבק שלמים קרויים 'לונג פילר' (Long filler) כל חלקיהם – מילוי, אוגד ועטיף – עשויים מעלי טבק שלמים בלבד. בדרך הטבע, סיגרים פשוטים הם גם זולים מאוד. אין סיגרים משובחים שהם ממש זולים.

מכיוון שכבר הבהרתי שההנאה מסיגרים היא עניין של טעם נרכש, אזי נראה, לכאורה, שכדאי לטירון להתחיל עם סיגרים פשוטים וזולים. ולא היא. בכלל לא. אני, אישית, לא ממליץ להתחיל עם סיגרים "יבשים" אף כי הם זולים, משום שמה שתחווה לא יהיה חוויית הדבר האמיתי. הדבר האמיתי הוא סיגר משובח, העשוי כולו ידנית, מעלי טבק שלמים. וכן, יש גם סיגרים משובחים כאלה המתאימים למתחילים. סביר להניח שרבים מאלה שהנסיון הראשון שלהם היה עם סיגרים זולים, לא הגיעו כלל לכלל עישון סיגר משובח. זאת, משום שהם התאכזבו כל כך בעקבות הנסיון הזה, עד כי משכו ידם כליל מן העניין. אם יש יתרון כלשהו בהתחלה עם הסיגרים הזולים, הוא מתבטא בכך שכשתעשן סיגר טוב, תוכל – על רקע זה – לעמוד על ההבדלים המכריעים בין סיגר משובח לפשוט, ולהתרשם עד כמה הוא טוב. אבל, את זאת תוכל לעשות בכל עת, אחרי שהתנסית בסיגרים טובים.

 עם איזה סיגר להתחיל?

יש סיגרים שאו שהם יועדו מלכתחילה למתחילים, או שהם מתאימים למתחילים בשל תכונותיהם. סיגרים באים בחמש רמות "חוזק": מיילד (Mild), מיילד-מדיום, מדיום, פול בודיד (Full bodied – מלאי גוף), וּוֶרִי פול בודיד (Very full bodied – מאוד מלאי גוף). מה שאתה מחפש כעת הוא סיגר מיילד או מיילד-מדיום. מן הסיגרים הקובאניים מתאימים: 'האצ'ה אופמן' (H. Upmann), 'פונסקה' (Fonseca), 'גיספרט' (Gispert), 'חואן לופז' (Juan Lopez), 'לה פלור דה קאנו' (La Flor de Cano), או 'קינטרו' (Quintero), ולפינוק מיוחד נסה את 'רפאל גונזאלס' (Rafael Gonzales) ואת 'הויו דה מונטריי' (Hoyo de Monterrey). מן הסיגרים הדומיניקאניים יתאימו להתחלה 'קואסטה-ריי' (Cuesta Rey) – למשל ה'דומיניקן מס. 5'; 'דווידוף' (Davidoff) – למשל 'גראן קרו' מספר 2 או 3; 'ארטורו פואנטה' (Arturo Fuente) – נסה את ה'לונסדייל' או ה'קיובאן קורונה', או את ה'פלור פינה'; ו'מקאנודו' (Macanudo) – לך בהתחלה על 'ברון דה רוטשילד'. הסיגרים האלה הם מיילד ומידיום-מיילד אך יש בהם מגוון של טעמים העשוי לְהנות גם את חיכו של המתחיל. הסיגרים הניקראגוֶ'נטיים הם מצויינים, אבל הם, ברובם, פול-בודיד. עם זאת יש גם ביניהם סיגרים העשויים להתאים יפה לחסרי הנסיון.

סיגרי 'פרדומו' מניקראגוָ'ה

סיגרים באים גם במגוון נרחב של גדלים. גודלו של סיגר קרוי וִיטוֹלָה. הויטולה מבטאת את אורכו של הסיגר ואת קוטרו. האורך מצויין באינצ'ים, והקוטר בחלקי 64 של אינץ'. רבים ימליצו לך להתחיל עם הקטרים הנוחים יותר, ה'קורונה' וה'לונסדייל' שקוטרם 42 חלקי 64 של אינץ', דהיינו 1.6 ס"מ, כי כמו בדברים חדשים רבים, גם כאן העיקרון של ללכת מן הקל אל הכבד נראה כאילו הוא הדרך הנכונה. אני? אני ממליץ – בניגוד מוחלט למה שנראה הגיוני – להעדיף להתחיל דווקא עם סיגרים קצרים ועבים יותר – 'רובוסטו', 'רוטשילד', 'הרמוסו מס. 4', 'בליקוסו', שקוטרם 50 חלקי 64 של אינץ', כלומר כ-2 סנטימטרים. למה? כי הם אלה שהינם נוחים יותר. הודות לעוביים, עשנם רך יותר. דווקא סיגרים דקים לא מעטים הם ערסים לא קטנים. יש לכך, כמובן, הסבר הגיוני. כל סיגר עשוי משלושה סוגי עלים – העלה החיצוני שהוא ה'עטיף', העלים הפנימיים שהם ה'מילוי' ועלה אחד, בין שניהם, שמאגד את עלי המילוי וקרוי, לכן, 'אוגד'. ובכן, שמת לב שכתבתי 'עלי' מילוי. כי יש אכן כמה עלים במילוי הזה, בין שניים לארבעה. ברור שככל שהסיגר עבה יותר, יש בו יותר סוגי עלי מילוי, מה שמבטיח עשן עשיר יותר, מגוון יותר וגם רך יותר.

אין טעם לנסות לבחור לבד את הסיגר. אם יש עמך מישהו מנוסה, הנח לו לבחור את הסיגר בעבורך. אם זה בחנות, בקש את עצת המוכרים. אם, בכל זאת, מלאכת הבחירה מוטלת עליך, שים נא לבך לדברים הבאים: בסיגרים המשובחים צד אחד סגור בכיפה העשויה מחתיכה עגולה של עלה עטיף. הצד הזה הוא "ראש" הסיגר. הצד הפתוח הוא הצד שאותו מדליקים, והוא קרוי "רגל" הסיגר. עטיף הסיגר צריך להיות בעל גוון אחיד, בלא פגימות וכתמים. הסיגר צריך להיות גמיש ללחיצה. לא יבש ומתפצפץ, ולא כנוע וסמרטוטי. מילוי הסיגר צריך להיות אחיד לכל אורכו. זה אומר שלא צריכים להיות בו מקומות קשים יותר או רכים יותר.

אם זהו הסיגר הראשון שלך, אני מניח שאין לך קוטם לסיגרים. אם אתה קונה את הסיגר בחנות, בקש נא מן המוכר לקטום את הסיגר בעבורך. כך הוא יהיה מוכן להדלקה בחנות, או במקום בו אתה מתכוון לעשן אותו. אם אתה לא מעשן את הסיגר בחנות המוכר יארוז לך את הסיגר באריזה שתשמור על לחותו של הסיגר עד שתדליק אותו. אל תשהה את הסיגר באריזה בזאת מעבר להכרחי, ובכל מקרה לא יותר מימים אחדים.

הדלקת?

פנה לך זמן והכן את המקום ואת הרקע. הכי טוב בשעת בין ערביים, או בערב, עם סניפטר קוניאק על יד ומוזיקה קלאסית ברקע, כשאף אחד לא מזיין לך את השכל. טוב, אתה מוכן לעשן את הסיגר הראשון שלך? קח אותו ליד, אבל אל תדליק אותו עדיין. שנן את המאנטרה 'סיגר ונחת הולכים ביחד'. התבונן בסיגר והנח לעיניך ליהנות מיפי העבודה והגימור שלו. רחרח אותו בכדי שחוש הריח שלך ייהנה מניחוחותיו. שים את הסיגר בפיך – אחרי שקטמת אותו – וטעם את הטבק. שאף מבעד לסיגר. זה יביא אל קולטני הטעם שלך את הבוקה. שאיפה זאת, כשהסיגר עוד לא דולק, גם תבחן את איכות השאיפה ממנו ותוודא שהסיגר אינו "סתום".

קוניאק הוא בן לוויה מתאים לסיגר משובח

קטום את הסיגר, או הנח למישהו לקטום אותו בעבורך. כעת גש להדלקה. קח את הזמן שלך. בעזרת להבת מצית גז חרוך באיטיות את כל היקף הסיגר. רק כעת קח את הסיגר לפיך, קרב אל פניו את להבת המצית ושאף שלוש-ארבע פעמים. הוצא את הסיגר מפיך ונשוף על פניו הבוערים, בכדי לודא שכל שטח הפנים בוער. אם יש חלקים שלא הובערו כראוי, תן להם מנה נוספת של אש.

הדלקת? כעת הישען לך לאחור בנחת, לך במחשבותיך למקום נעים, ושאף את העשן הטעים. החזק אותו קמעה בחלל פיך ונסה לזהות ולפענח בו טעמים. כמו שאתה עושה ביין. כעת נשוף אותו באיטיות מבעד לנחיריים, היכן שיש המון פטמיות טעם. החלק הכֶּפִי בעישון סיגר, חוץ מהשלווה המתלווה לזה, הוא הטעמים העשירים של העשן.

בכדי לֵיהָנוֹת מעשנה של כל שאיפה ובכדי שלא לחמם את הסיגר, שאף בערך אחת לדקה. שאיפה תכופה יותר תחמם את הסיגר, מה שעלול להרוס חלק מן הטעמים. הפסקות גדולות מדי בין השאיפות עלולות לגרום לסיגר לכבות. את האפר לא מורידים בכל כמה שניות כמו בסיגריה עצבנית. הנח לאפר להיבנות ולהצטבר עד לאורך כשני סנטימטר. אתה יודע, מה? בשלב זה אל תסתכן שהוא ייפול במקום לא רצוי, והורד אותו ליתר בטחון אחת לסנטימטר וחצי.

אל תצפה לאורגזמה בסיגר הראשון שלך. ה"בילד אפ" שרבים עושים לסיגרים, גורם לשאר בני התמותה להאמין שעישון סיגר יביא אותם לפסגות לא מוכרות. לא צריך להיסחף. עישון סיגר הוא עניין נעים מאוד וטעים מאוד, אבל פסגות לא מוכרות יש רק בהימלאיה ובסקס.

עם זאת, אחרי שתרכוש את הטעם הנרכש, ההנאה מובטחת. והיא תלך ותעמיק עם השנים. אני מבטיח לך נאמנה שחובבי סיגרים הם לא טפשים, לא מזוכיסטים ולא משליכי כספם לריק. איך אמר הגוי לחברו היהודי שלקח אותו עימו בשבת לבית הכנסת והתפלא על זה שהוא מציע כסף ב"מכירה הפומבית" לעליה לתורה? "אני מכיר את חיימוביץ', אם הוא מציע מאה דולר בשביל העליה לתורה הזאת, זה בטח שווה פי שניים."

דברים שטוב לדעת

את עשן הסיגר לא לוקחים לריאות, כי, א. ריאות זה בשביל לנשום אויר ולא עשן. ב. עשן  סיגר, בניגוד לסיגריה, הוא "חזק" מדי ותחטוף טיל אם תשאף אותו לריאות. עשן הסיגריה הוא "רך" משום שיש בו ניקוטין המרכך אותו ועושה אותו מתאים לשאיפה לריאות. בסיגר אין ניקוטין ולכן עשנו קשה מדי לריאות. ג. אין בעשן הסיגר ניקוטין ולא שום דבר אחר שיכול להיספג דרך הריאות לדם ולהעניק הנאה כימית.

לעישון סיגרים לא מתמכרים כי בסיגרים אין ניקוטין או כל כימיקל ממכר אחר. נכון, תמיד תהיה "נשמה טובה" שתשמח לבשר לך שדווקא יש בסיגרים "עקבות" של ניקוטין. התעלם בבוז.

בסיגרים אין פחמן חד-חמצני, שהוא בעצם הדבר הגרוע והמסוכן ביותר בסיגריות. הפחמן החד-חמצני נוצר בריאקציה כימית בין הטבק לנייר הסיגריות, והוא זה שגורם למחלת הנפחת (אמפיזמה), כי הוא תופס את מקומו של ההמוגלובין בכדוריות הדם האדומות.

הסיגר לא גורם לקוצר נשימה משום שלא לוקחים את עשנו לריאות, כך שלא נכנסים לתוכן עטרן מגעיל ופיח שסותמים אותן.

בעישון הסיגרים הראשונים נוצרת לפעמים תחושת צריבה בלשון הלא מורגלת, במקום בו פוגע העשן בכל פעם שאתה שואף מן הסיגר. במקרה כזה הזז את הלשון כך שלהבא יפגע העשן במקום אחר בה.

עוד דבר שעליך לקחת בחשבון הוא, שיתכן כי תהיה לך סחרחורת קלה בעת עישון הסיגר הראשון, ואולי אף בכמה הסיגרים הראשונים. זה נובע מכך שנשימתך, אינסטינקטיבית כשמדובר בעשן, רדודה מן הרגיל ואתה לא נושם די חמצן. נשום כרגיל, והסחרחורת תפוג.

עישון סיגר מכריח אותך לנחות לשעה קלה מן הרעש-געש של החיים המטורפים שלנו. אין לזה – מבחינת בריאות הגוף והנפש – תחליף. לא בתרופות, לא במפגשים עם פסיכולוג, ולא בסמים. קל, טבעי, נעים ובריא. לא פלא שחובבי סיגרים מאריכים חיים.

זהו, עישנת את הסיגר הראשון שלך

הסיגר תם? אל תכבה אותו במעיכה במאפרה. סיגר הוא לא איזו סיגריה פושטית שמועכים אותה. הנח לו ללכת לשדות העשן הנצחיים באלגנטיות, כראוי לו. שים אותו במאפרה, הוא יכבה מעצמו. זהו, עישנת את הסיגר הראשון שלך. צלחת את הרוביקון. עכשיו מה? אני מקווה שנהנית מעט. כבר אמרתי שאיני מצפה שתהפוך לאפיסיונאדו בִּן-סיגר.

בחן את השילוב של עשן הסיגר עם המשקה שאתה לוגם בניחותא. מה אתה שותה, קוניאק? טוב מאוד. גם יין אדום כמו קברנה סוביניון טוב. גם יין פורט עשיר טוב. גם ו'יסקי משובח ממשפחת הבלנדים. תיהנה מן המיקס של העשן עם יצירת המוזיקה הקלאסית החביבה עליך. נסה עם הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון. נסה עם יצירה לצ'לו, או עם משהו לסקסופון. חווה את החווייה במלואה. יש רק פעם ראשונה אחת.

שניפגש בדברים הטובים.

מאת חיים מידן

חוֹיָה זה בספרדית תכשיט, אבן-חן. סיגרי 'חויה דה ניקרגוָ'ה' (Joya de Nicaragua) הם אכן תכשיטים טובים. על פי שמם ברור מניין הם באים. הניקרגוֶ'נטים פשוט עושים סיגרים טובים וה'חויה דה ניקרגוָ'ה' הם דוגמה טובה ואופיינית.

חויה דה ניקרגו'ה – אנטאניו

ככלל, סיגרי 'חויה דה ניקרגו'ה' הם בעלי חוזק מתון (mild) יחסית לסיגרים הבאים מארץ זאת. רובם בא בחוזק מיילד-מדיום. יש להם ווליום גדול של עשן רך וחמים, עם תווים מתובלנים מעט. בחך טעמי אגוזים קלויים, קפה בשמנת מתוקה, עור מיוזע, ארז וספרדי. המבנה שלהם מעולה, הבלנד משובח – ואלה מניבים בעירה אחידה לכל אורך הסיגר ושאיפה מושלמת. בקרב חובבי סיגרים מנוסים, הם נחשבים כבר לקלאסיים – לטובה כמובן.

'Joya' הוא בית החרושת הראשון לסיגרים שנוסד בניקרגוָ'ה. מומחי טבק מהקריבים החלו לגדל טבק בניקרגוָ'ה בתחילת שנות הששים. היה זה באיזור אֶסטֶלִי הפורה, וכוונתם היתה לספק עלי טבק לתעשיית הסיגרים האמריקנית בתקופה שאחרי הטלת האמברגו על קובה. מכיוון שהביקוש לא עמד בציפיות, הם החליטו, ב-1968, ליסד במקום בית-חרושת לסיגרים. הרעיון היה כה מוצלח עד שאחד השותפים הראשונים שלהם היה הנשיא המושחת דאז סומוזה. ב-1970 הוצג המותג החדש בארה"ב והוא משווק שם מאז. אחרי שנים לא מעטות שבהן ירדה הרמה, סדרת 'אנטאניו 1970' (Antaño 1970) הושקה ב-2002. Antaño זה בספרדית אשתקד, והסידרה הזאת סימלה את השיבה אל האיכות, ואת שובה של ה'חויה' לליגת העל. האנטאניוס עשויים בעבודת יד, וכל עליהם – עטיף, אוגד ומילוי – הם ניקרגוֶ'נטיים.

את סיגרי 'חויה דה ניקרגו'ה' מיבאת לארץ חברת 'צפניה ברזילי' והם משווקים על ידי 'לה קאזה דל סיגר'. בארץ מוצעות כעת שלוש סדרות:

בסידרת 'אנטאניו 1970' (Antaño 1970): צ'רצ'יל 7/8 6 על 48, ב-55 שקל; 'קונסול', רובוסטו 1/2 4 על 52, ב-40 שקל; 'מאצ'יטו' (Machito), פטיט קורונה 3/4 4 על 42, ב-40 שקל; 'רובוסטו גראנדה' 1/2 5 על 52, ב-50 שקל.

בסידרת ה'סלבראסיון' (Celebration): טורו 6 על 50, ב-50 שקל; צ'רצ'יל 7/8 6 על 48, ב-55 שקל; טורפדו 6 על 52, ב-55 שקל.

בסידרת ה'קלאסיקו' (Clasico): קונסול ב-40 שקל; טורו 6 על 50, ב-45 שקל; צ'רצ'יל 7/8 6 על 48, ב-55 שקל; טורפדו 6 על 52, ב-55 שקל.