PDR סיגר כותרת2
פי.די.אר. PDR סיגר פרימיום חדש בישראל
אוגוסט 21, 2015
כותרת סמיון מרסלאן
סמיון ומרסלן של יקבי 'בנימינה'
ספטמבר 7, 2015

סרט חדש, משפחה לא בוחרים'

משפחה לא בוחרים כותרת1

סרט חדש

'משפחה לא בוחרים'

מאת יעקב שקד

סרט קטן וכללית חביב מאוד. קצר – כ-80 דקות. על זוג שמחליט להתגרש. קורה. היום כבר לא מתרגשים ממתגרשים. בהתחלה מראים אותם כשהם זוג צעיר. היא שוברת לו את המחשב והם נופלים זו לזרועות זה בתשוקה. אחר כך היא מהנדסת בכירה ומצליחה. הוא רופא מיילד בכיר ומצליח. להם שלושה ילדים, שמתנהגים בדיוק כמצופה מבני-עשרה – חצופים, חביבים ומחוברים לסֶלפון. משפחה לא בוחרים פוסטרהזוג, כמו שימי תבורי – וכמו כמעט כל זוג שמתגרש – מחליט ש"אם זה ייגמר נגמור את זה יפה." זה כמעט אף פעם לא עובד. תמיד קורה משהו שמשחרר את החיה שבאדם, והופך את הגירושים התרבותיים, למשהו אחר לגמרי. קוראים לזה קונפליקט. אז, יש קונפליקט. לשניהם מוצעים תפקידים קוסמים בחו"ל. ועל מה המחלוקת? אצל מי יהיו הילדים אחרי הגירושים – אצל אבא או אצל אמא? מכאן גם שם הסרט 'אבא או אמא'. במקור 'Papa ou Maman' ובאנגלית 'Daddy or Mommy'. רק בעברית השם הזה לא היה די טוב למפיצים והם קוראים לו "משפחה לא בוחרים", כי זה קצר יותר ומדוייק יותר….

בגלל ששניהם חושקים בג'וב שבחו"ל, והגבר גם חושק בסטוּצה שיש לו, הם מניחים לילדים להחליט אצל מי יהיו. כשאלה לא משתפים פעולה, הם מתחילים לעשות כל מיני דברים בכדי לגרום לילדים לבחור… בהורה השני, בכדי להיות חופשי לקבל את ה'גוב. עד כאן הכל פחות או יותר נורמלי. נשמע לא משהו, אבל זה כן. זה כֵּפִי, משעשע, מחודד, מבויים היטב ומשוחק מצויין. בקהל נשמעו תכופות ציחקוקים ואף צחוקים של הנאה, למרות שזאת לא קומדיה פֶּר סֶה.

אנחנו כבר בערך באמצע הסרט, ובהפקה התחילו כנראה להשתעמם, וגרמו לרעייה לגלות שלבעלה יש סטוצה. כאן התחילו קטעים מטומטמים לגמרי. כמו שהאמא מגיעה למסיבה של הבת שלה, מביישת אותה ("אין לה שדיים"), ממששת לעצמה את השדיים, ממששת לנערים את המה-שמוק, ומתנהגת כמו פרוצה דבילית על קראק. זה לא קונטראסט העצמה קולנועי. זאת היא גסות מטופשת שמביכה צופים נורמליים. זה לא נגמר כאן. האבא, רופא מיילד בכיר, לוקח את בתו ההמומה מהתנהגות אמה, לנחם אותה. במועדון חשפנות. שם הוא גם אומר לילדה בת ה-12 לדחוף לחשפנית שטר כסף לחריץ התחת. בסרט של גסות רוח כמו אסקימו לימון 17, זה היה אולי מתאים. כאן זה פשוט מטומטם וגס ובלתי אמין עד כדי קלקול הסרט. בכל מדינה נורמלית רשויות הרווחה היו לוקחים מהם את הילדים וכנראה גם מאשפזים אותם. כלומר, כן, זה סרט. בסרטים מגזימים. אבל פה ההגזמה מוגזמת.

כך זה נמשך ברוב החצי השני. החצי השני של סרט אמור להיות בדרך כלל החלק הטוב שבו. אחרי ה-Build-up, ולקראת השארת טעם טוב אצל הצופים. אבל לא פה. זה נראה כאילו שהחליפו במאי ותסריטאי. סצנה מפגרת רודפת סצנה מפגרת, עד לכדי חוסר אמינות קיצוני. אפילו על השחקנים אפשר לראות שהם חשים שלא בנוח בתור מטומטמים על גבול מחלת נפש, אבל שילמו להם אז הם ממשיכים. עד שנכמרו כנראה רחמיו של מישהו והוא אמר, "רבותי, צריך לשים סוף לאיוולת הזאת." היא שוברת לו את המחשב והם שוב נופלים זו לזרועות זה בתשוקה. צריך לנסות פעם את העניין הזה עם שבירת המחשב אולי יש בזה משהו. ופתאום בתוך שתי דקות הכל נגמר. קופצים כמה חודשים קדימה, כל הקונפליקטים נעלמו – מבלי שיגלו לצופים איך ולמה – והסרט תם בפתאומיות בקרשצ'נדו קטן כמו נפיחה. למרות זאת, הסרט שווה בשביל החלקים הטובים שבו.

הסרט מצליח יפה בעולם, והוא יצא לאקרנים ב-10.09, כשהוא מופץ על ידי 'קולנוע חדש'.

תסריטאים, מאתייה דלפורט ואלכסנדר דה לה פאטייר (Matthieu Delaporte, Alexandre de la Patelliere). ביים, מרטין בורבולאן' (Martin Bourboulon). שחקנים, מרינה פואה (Marina Fois) בתפקיד הרעיה פלורונס, ולורן לאפיט (Laurent Lafitte) בתפקיד ואנסן, הבעל.

סגיר לכתבות2

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>