ערמונים-קלויים-1
ערמון החורף
פברואר 8, 2015
תחרות הגולף הלאומית 'נֶטוֹ אישי'
פברואר 8, 2015

הסיגר והירכיים של הקובאניות

images-1

ירכיים לוהטות

הסיגר והירכיים של הקובאניות

מה מקור האגדה על כך שטורסדורות מגלגלות סיגרים על הירכיים הערומות שלהן? מה הקשר לקוהיבה ולזונות? ומה חלקו של מֶרִימֶה שהיה מְרִימָהּ?

מאת יעקב שקד

יש אגדה יפה על סיגרים שמסתובבת בעולם. האגדה הזאת אומרת שהסיגרים הקובאניים המשובחים מגולגלים על ידי קובאניות על הירכיים שלהן. האגדה הזאת הולכת ומתגלגלת מסוף העולם ועד סופו. כמעט בכל הרצאה שלי על סיגרים מישהו שואל האם נכון הדבר.

האם זה נכון? אגדות לא צריך לבדוק. יש סיבה לכך שקוראים להן 'אגדות', ולא 'עובדות'. כבר אמר נתן אלתרמן, "מיטב השיר – כזבו." לפעמים אין תועלת בגילוי האמת, בעיקר אם מסתבר שהיא לא עירומה. גברים רבים כל כך, גם נשים, מדמיינים לעצמם, עם כל סיגר שהם מעשנים, נשים מולאטיות שוקולדיות, בבתי החרושת של הסיגרים. הן יושבות בחום הקאריבי המהביל של הבאנה, עורן מבהיק מזיעה קלה, מחשופן העמוק מגלה שדיים כבדים, השמלה הצבעונית הקלה מורמת עד לגבול הצניעות, והירכיים העגולות פשוקות בזווית נוחה. היד המחזיקה בסיגר מגלגלת אותו באיטיות על עור הירך החלקלק. ככה מדמיינים זאת לעצמם חובבי סיגרים. או שמא זה הדמיון שלי?

גם מי שלא נגע מימיו בסיגר מכיר את האגדה הזאת. אז מה האמת? האמת היא שלא משנה. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. אז אני יכול להציע ארבע השערות באשר למקור האגדה, שאחת מהן עשויה להיות נכונה.

מוכר האגדות

השערה אחת היא שגברים הנהנים לעשן סיגר ניחוחי, פשוט נהנים גם לראות בעיני רוחם את ירכיהן השחומות-חלקות-עגלגלות של נשים קאריביות שאולי גלגלו אותם. יתכן שאלה הם הדברים שראה בעיני רוחו – לפני שנים רבות – גם איש מכירות של סיגרים קובאניים. יתכן שהוא התחיל לספר את מה שראה בדמיונו, כאילו היה אמת. כשראה שהסיפור הזה מעלה את מכירותיו פלאים, הוא דבק בו ו"מכר" אותו כחלק קבוע משֹיח-המֶכֶר שלו. הלקוחות שתו את הסיפור בצמא ואימצו אותו אל חיקם. הסיפור הפך לנחלת הכל, ועוד אגדה נולדה.

Copy (2) of ירכיים לוהטות5

סיגרים בני זונה

ההשערה השניה קשורה בסיגרי 'קוהיבה'. 'Cohiba' זה אולי מותג הסיגרים הידוע בעולם, גם בקרב מי שאינם חובבי סיגרים. על פי מידת פרסומו של המותג הזה נראה שהקוהיבות היו כאן מתמיד. אבל האמת היא שאיש לא שמע על 'קוהיבה' עד לשנות השבעים של המאה שעברה. המארקה הזאת פשוט לא היתה קיימת עד אז.

מי שהוציא את הסיגר הנהדר הזה לאויר העולם היה פידל קאסטרו. הסיפור הוא שהמנהיג הקובאני עבר יום אחד, בשנת 1967, במסדרון, ואל נחיריו הגיע ריח נהדר של סיגר שכמותו לא הכיר. חוטמו המנוסה קלט מיד את האיכויות הגלומות בסיגר המפריח לחלל ניחוחות כאלה וארומות כאלו. הוא הלך בעקבות הניחוח אל מקורו. את הסיגר עישן להנאתו אחד משומרי ראשו, ביינבנידו פרז סלאזאר (Bienvenido Perez Salazar). קאסטרו – אפיסיונאדו בעל טעם משובח משחר נעוריו הבורגניים – ביקש לנסות את הסיגר בעצמו ו"נדלק" עליו. הסיגר שהוא קיבל היה בויטולה (מידה) הנדירה 'לאנסֶרוֹ' – סיגר ארוך ודק. קאסטרו נהנה כל כך מן הסיגר הזה עד שהוא התעניין מניין בא. שומר הראש סיפר לו שידיד שלו, טורסדור צעיר, מכין אותם באופן פרטי, מבלנד מקורי שלו, לעצמו ולאחדים מידידיו. הטורסדור, אדוארדו ריברה איריזארי (Eduardo Rivera Irizarri) היה רק בן עשרים, אבל כבר בעל ותק של שבע שנים בגלגול סיגרים. הוא הוזמן אל קאסטרו, והתבקש להכין מעתה את הסיגרים הנהדרים האלה רק בעבור 'אל פרזידנטה'. אחרי שנה של ייצור פרטי, בהיקף של כ-30,000 סיגרים, הושיבו את ריברה אחר כבוד בבית מפואר. הבית נקרא 'אל לאגיטו' (El Laguito – האגם הקטן), והיה בעבר ביתו של נסיך פינאר דל ריו. שם, תחת מעטה של סודיות לבל ייחשף הסוד היקר של הבלנד, החל אדוארדו ריברה להדריך מאתיים נשים באמנות גלגול הסיגר. מאלו הוא בחר בעשרים מגלגלות לייצור הסיגרים "של קאסטרו". בשנים הראשונות הם ייצרו כ-650,000 סיגרים לשנה. כל התפוקה יועדה לשימוש הפרטי של קאסטרו ומקורביו, וכמתנה נחשקת מאוד לאורחים נחשבים, לדיפלומטים, ולמנהיגים שקאסטרו חפץ ביקרם.

Copy (2) of ירכיים לוהטות2

אהובתו של קאסטרו, סליה סאנצ'ז, היא שהעניקה, ב-1968, את השם 'קוהיבה' לסיגר שכה אהב. אז גם יצרו את החֶבֶק הצהוב-שחור הייחודי ואת סמל הראש האינדיאני, או שמא זאת אינדיאנית, עם תסרוקת זנב הסוס. הסיגר הזה הפך למארקה הרשמית של פידל קאסטרו. רומאנוס פאנה (Romanus Pane), כומר ספרדי שנלווה להפלגתו השניה של קולומבוס, הוא שהנחיל לנו את המונח 'קוהיבה'. כשהספרדים הגיעו לקובה המילה קוהיבה היתה שגורה בפי הטָאִינוֹס, האינדיאנים המקומיים. היה זה השם שהם נתנו לעלי הטבק המיושנים אותם עישנו להנאתם. הכומר רשם את המילה הזאת מפי המקומיים, והעניק לה חיי נצח. השמועה על ה'קוהיבה' המיוצרת ב'אל לאגיטו' עשתה לה כנפיים בחוגים יודעי דבר, עד שהסיגר היה לאגדה. מאחר שמחוץ לקובה עישנו אותו רק הבכירים והנבחרים שקבלוהו במתנה, נודע ה'קוהיבה' כ"הסיגר של מנהיגי העולם". במשך שנים ארוכות יכולים היו אפיסיונאדוס רק לחלום לטעום אותו. קוהיבות נמצאו אז בשפע רק לקאסטרו. האחרים שהיו להם סיגרי 'קוהיבה' נהגו בהם, מסיבות מובנות, בצייקנות גדולה. במשך התקופה הזאת נוצרו סביב הסיגר החדש שמועות ומיתוסים, שהעיקש ביניהם היה שזהו הסיגר הטוב ביותר שנוצר מאז ומעולם. ומאחר שבני-תמותה רגילים לא יכולים היו לשים ידם על האגדה, גם לא עלה בידם לבחון אותה ולדעת אם אמת הדבר אם לאו.

אז מה הקשר לאגדת הירכיים?

מי היו הנשים שהובאו ל'אל לאגיטו' כדי ללמוד ממָאֶסטרו ריברה לגלגל את הסיגרים שלו? מאתיים זונות לשעבר. זונות שאיבדו את פרנסתן עם עליית קאסטרו לשלטון. הן למדו את מקצוע גלגול הסיגרים כחלק מתהליך ה"חינוך מחדש", האופייני למשטרים קומוניסטיים. גלגול סיגרים היה מקצוע בשליטה גברית, כי נדרשים לכך פרקי-ידיים ואצבעות חזקים, בכדי לאָגֵד את אֶגֶד העלים במהודק, לפני שמאגדים אותו בעלה האוגד. במסגרת החינוך לשיוויון גם רצה קאסטרו להוכיח שנשים יכולות לעשות כל עבודה של גברים. וככה הוא הרג שתי יונות באבן אחת. נו, המרחק בין המחשבה על זונות המגלגלות סיגרים, לבין ירכיהן, קטן מאוד. המחשבה הזאת היא רק טבעית לכל גבר בריא. לא פלא שה'קוהיבה' הוא ממש סיגר בן זונה….

פרוספר מֶרִימֶה מְרִימָהּ

הסופר הצרפתי פרוספר מְרִימֶה, והרפתקאות האהבהבים שלו, עשויים בהחלט להיות סיבה טובה נוספת לאגדת הסיגרים והירכיים. פרוספר מרימה (Prosper Mérimée – 1803-1870) היה אפיסיונאדו גדול, והוא שכתב את הנובלה 'כרמן'. סיפור קצר, שהפך לאופרה גדולה. כשעלה במוחו הרעיון לסיפור 'כרמן', ב-1845, הוא נסע לספרד בכדי לעמוד מקרוב על טיבם של הספרדים ועל אורחות חייהם. גיבורת הסיפור, כרמן היפה והסוערת, עובדת בבית-חרושת לסיגרים. ברור אפוא שמרימה ביקר בבתי-חרושת לסיגרים. מביקור לביקור התפתח רומן חשאי בין מרימה הנאה למגלגלת סיגרים יפה.

Copy (2) of כרמן מאת ביזה

ספרד היתה אז שמרנית מאוד. יחסים מחוץ לנישואים היו אסורים ועונשים כבדים הוטלו על החוטאים בכך. שניהם חששו מגילוי הרומן, ונפגשו בהיחבא בדירה שמרימה שכר לכך. היא היתה באה אל מֶרימֶה ומֶרִימֶה היה מְרִימָהּ.  מרימה היה ידוע מאוד, כך שהיה עליו לנקוט משנה זהירות. הוא בילה חלק ניכר מזמנו בדירה הזאת, מגיע זמן רב לפני אהובתו, ויוצא זמן רב אחריה, בכדי שלא להתגלות. לא תמיד הזדמן לו לפיכך לקנות את הסיגרים החביבים עליו. אהובתו פתרה את הבעייה. היא היתה מביאה בכל פגישה עימה עלי טבק מבית-החרושת. אחרי שהם תינו אהבים היא היתה מגלגלת לו סיגרים, על ירכיה המהבילות, להנאתו הרבה. כששב מרימה לפריז, הוא סיפר בהתלהבות על איכותם הנהדרת ועל טעמם המיוחד של הסיגרים שאהובתו גילגלה בשבילו על ירכיה. כעבור זמן קצר דיברה כל פריז על הסיגרים ועל הירכיים. בחלוף הזמן נשמט דבר השתתפותו של מרימה בעניין, ונותר רק הסיפור המפתה.

מחשבות על מין במיון העלים

יש מקור אפשרי נוסף של אחיזה במציאות לאגדה הזאת. אחד השלבים של הכנת הטבק לגלגול סיגרים הוא מיון העלים. אחרי הסטריפינג – כלומר הוצאת העורק המרכזי, עוברים חצאי העלים אל הרזאגאדוראס (Rezagadoras) – הנשים הממיינות את עלי הטבק לפי גודלם, איכותם, גוניהם, והטקסטורה שלהם. הן עושות זאת על ירכיהן. הן יושבות פשוקות רגליים, ערימת העלים בין רגליהן, ומניחות את העלים הממויינים על ירך ימין או שמאל לפי העניין. בתנוחה הזאת, אך טבעי הוא שפה ושם נגלית לעיני המסתכל ירך שזופה, עגולה, וחלקה כמו זכוכית חמה. יש בהחלט מקום להניח שמישהו שראה זאת קרא לדמיונו דרור. ואחרי שהוא קרא לדמיונו דרור, הוא גם שחרר את חרצובות פיו, והתחיל לספר שהקובאניות מגלגלות את הסיגרים על ירכיהן. נו, שמועות כאלו עושות לעצמן כנפיים בקלות, ובמהירות, וגם נופלות על אוזניים קשובות.

אנשי מקצוע יגידו שאי אפשר לגלגל כך סיגרים. סיגרים, הם יגידו, מגולגלים על משטח ישר וקשה, ואילו הירכיים של אשה נורמלית הן עגולות ורכות. אבל בגלל שאין כמו עובדות לקלקל אגדה טובה, נתעלם מזה. וחוץ מזה, מה אני יודע? אולי הקובאניות לא ממש מגלגלות על הירכיים במהלך הייצור שלהם. אולי הן מגלגלות שם אחרי שהסיגר מוכן, בשביל ה"טאץ' הסופי"? אולי.

שניפגש בדברים הטובים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>