יהלום אותך

 היהלום הוא האבן הקשה ביותר בעולם…. להשגה. (שקד)

יהלומים – הקֶרָח הבוער

 מאת יעקב שקד

  יהלומים עשויים מחתיכות אור שגרות בתוך אלגביש. מקור יופיו של היהלום הוא ביכולתו לשבור קרני אור, להחזירן, ולפזר אותן. תכונות אלו הן ההופכות קרני אור לאשד הצבעוני הנובע מפנימו של יהלום שלוטש כראוי. תכנון נכון של היהלום, וליטושו בהתאם, יביא לכך שקרן אור שנכנסה לתוך היהלום תילכד בפנים, כשהיא מוחזרת בתוכו – בכל פעם בזוית שונה מעט – ממשטח למשטח כאילו היו מראות, משתברת לכל צבעי הספקטרום, ולבסוף פורצת החוצה מן ה"שולחן" שבראשו, בשלל צבעי הקשת. מקדם השתברות אור של 2.419 מעמיד את היהלום בראש אבני החן בתחום זה. מקדם שבירת האור הגבוה הזה, הוא המעניק ליהלום את זוהר האש הקרה הנובע מתוכו.

הרבה אבנים יקרות יש בעולמנו, אך נעלה מכל ספק הוא שהידועה מכולן היא היהלום. האבן הזאת היא אכן היהלום שבכתר. אחד מכינויי החיבה של היהלום הוא "קרח" (ice), והם הקרח הקשה והחם ביותר בעולם. המילה 'קשה' יושבת טוב על יהלומים. קשה למצוא אותם, קשה לכרות אותם, קשה לעבד אותם – כי הם החומר הקשה ביותר, וקשה לשבץ אותם. ובגלל כל אלה מחירם גבוה, וקשה לקנות אותם.

 לחפש יהלומים

ההנחה הרווחת היא שהיהלומים נוצרו לפני מיליוני שנים במאגמה שבבטן האדמה. היו שם שני התנאים להיווצרות יהלומים – לחץ עצום וחום גבוה. שני אלה גרמו לאטומי פחמן להסתדר במבנה גבישי מיוחד – טֶטרָאהֶדרוֹן. כשפרצה הלבה, משכבת המאגמה שבבטן האדמה, היא התקררה ונקרשה. אחת מן הצורות שקבלה היא סלע לַבָּתִי כחלחל, הקרוי קימברליט (Kimberlite). הכורים קוראים לו 'אדמה כחולה' והיהלומים שכיחים בעיקר בה.

על פי המקומות שבהם נמצאו יהלומים, נראה שהם אוהבים להתחבא מבני האדם ומצויים דווקא במקומות אשר הנגישות אליהם קשה. יהלומים מצויים בעיקר באיזורים שהיו וולקניים בעידנים פריהיסטוריים. בחומר המותך שהתקשה סביב הפירים שירקו את הלבה, ובתוך הפירים עצמם. עוד מצויים יהלומים בסחף שבאפיקי נהרות, שמשם קל יותר לאסוף אותם מאשר ממכרות עמוקים. יהלומים אלה קרויים 'אלוביאליים' – של סחף נהרות. יהלומים כאלה נמצאו בשפע, יחסי, בהודו הקדומה. תושביה החלו לאסוף אותם ולסחור בהם מאז המאה השמינית לפני-הספירה. כמעט כל היהלומים הגיעו מהודו ושמה היה לשם נרדף לאבן היקרה. וויליאם שייקספיר כתב, "כתרי הוא בלבי, לא על ראשי / לא משובץ ביהלומים ובאבני הודו." (My crown is in my heart, not on my head; / Not dec’d with diamonds and Indian stones). הודו היתה ספקית היהלומים הראשונה, וכמעט הבלעדית, של העולם עד למאה השמונה-עשרה, שבה התגלו המרבצים העשירים של ברזיל. עד למאה התשע-עשרה נחפרו היהלומים מאדמת הסחף שבגדות נהרות. רק משהתגלו, בדרום-אפריקה, יהלומים באיזור מרוחק מכל נהר, החלו לכרות אותם ממעבה האדמה. היהלומים התגלו בדרום-אפריקה, במחצית המאה התשע-עשרה, בשפע שלא נודע כמותו. היהלום חדל להיות נחלת גדולי העשירים בלבד. ב-1954 גילו בסיביר – תשע שנים אחרי שנולדתי בה – מכרות עשירים מאוד ביהלומים. המרכזים החדשים ביותר הם בבוטסוואנה, במערב קנדה, ובאוסטרליה.

איפה כורים יהלומים? כיום המדינות הנחשבות לעשירות ביותר במרבצי יהלומים הן בוטסוואנה – בעיקר בג'וָ'אננג (Jwaneng), סיביר הקפואה שבחבר העמים, ואוסטרליה. אוסטרליה היא הגדולה שבמפיקות היהלומים בכלל – בעיקר במכרה 'ארגייל' שבצפון מערב היבשת, אבל תפוקת היהלומים האיכותיים שלה תופסת רק את המקום השלישי.

עשרים וחמש המדינות מפיקות היהלומים מספקות לעולם מדי שנה כ-140 מיליון קרט, כשהמדינות המובילות בכמויות הן אוסטרליה, בוטסוואנה, קונגו, רוסיה, דרום-אפריקה, קנדה, אנגולה, ונמיביה. ב-1962 הוחל בכריית יהלומים מקרקעית האוקיינוס על יד נמיביה שבאפריקה. מורידים צינור ענק של "שואב אבק" מאסדה, שואבים את האדמה ומסננים אותה. שכיחות היהלומים בקרקעית הים באיזור זה גדולה פי עשרים מזו שבקימברליט.

לונדון היא מרכז סחר היהלומים העולמי. רמת-גן, אנטוורפן, ניו-יורק ובומביי הן מרכזי החיתוך והליטוש העולמיים, כשתאילנד וסין נושפות בעקביהן.

היצע גבוה, ביקוש גבוה, מחיר גבוה

מן הפרק הקודם מתברר שיש בעולם המון יהלומים. באמת המון. כשתהיה בניו-יורק, לך לרחוב 47, בין השדרה החמישית לשישית, ותראה איזה ערימות של יהלומים יש שם. ואני מדבר רק על חלונות הראווה ולא על מה שנערם במשרדים ובכספות. אז איך זה שמחיריהם גבוהים בכל זאת?

מי ששולט בעולם היהלומים וקובע את מחיריהם הוא חברת 'דה בירז' (De Beers), חברה דרום-אפריקנית ששולטת בענף בכיפה ממרכזה שבלונדון. לשם מגיעים הסוחרים הגדולים וקונים את יהלומי הגלם במחירים שנקבעו על ידי 'דה בירז'. ללא ויכוחים וללא מיקוחים. רק לגבי יהלומים מיוחדים, שמשקלם עשרה קרט ומעלה, יש מקום לדיון על המחיר. לרוסיה יש מלאים של יהלומים בכמויות גדולות, והיא רעבה מאוד למזומנים. עם זאת, גם הרוסים יודעים שאם הם יציפו את השוק העולמי, מחירי היהלומים יצללו מטה והם יכרתו את הענף שמפרנס אותם. כך יש לכולם סיבה ליצור בציבור תחושה של חֶסֶר ולשמור על רמת מחירים גבוהה. מעבר לכך, חרף העובדה שיש המון יהלומים בטבע, רק חלק זעיר מהם אפשר ללטש ליהלומים באיכות הגבוהה ביותר – היהלומים הנדירים והיקרים באמת.

לחלק גדול מן הנשים בעולם יש יהלומים. ברבים. על האצבעות, על תנוכי האוזניים, בשיער, על הצוואר, על פרקי הידיים, לפעמים גם על הקרסוליים, לפעמים גם בפופיק, ואף באף. וכל אחת מהן רוצה עוד. יש גם גברים שיש להם יהלומים. בטבעות, בשעונים, בסיכות עניבה. יש המון יהלומים בעולם, ועדיין לא די.

 

אחד השמות המפורסמים ביותר ביהלומים היה אֵיל היהלומים בארני ברנאטו (1897-1852 Barney Barneto). הוא הוזמן פעם על ידי מכרים לסעוד במסעדה ידועה. מכיוון שלא הספיק לעבור בביתו ולהתלבש כראוי, נכנס לחנות וקנה בה כפתורי-חפתים וסיכת עניבה שבהם משובצים "יהלומים" ענקיים וּווּלגריים מזכוכית זולה. הנוכחים לא יכלו להסיר את עיניהם מן ה"זרקור" שעל עניבתו. אחרי כמה וכמה בקבוקי שמפניה, שנשפכה כמים, לא התאפק אחד מן החבורה העליזה ואמר בהתפעלות, "באלוהים, איזה זיקוק די-נור מדהים!"

 ברנאטו היה ידוע כמי שמחלק לחבריו מתנות בנדיבות בלתי מצוייה. הוא הרים את ידו, עם סיגר ה'רומאו אי חולייטה' שלו, בתנועה נדיבה ואמר, "רוצים אותו? מי שישלם בשביל השמפניה, זה שלו." כולם כמעט קרעו זה את זה, בכדי לתלוש את החשבון מידי המלצר, ולשלמו. אחרי שהחשבון שולם, הוריד מלך היהלומים את סיכת העניבה ואת כפתורי-החפתים, והושיטם למאושר שזכה לשלם את החשבון. "קח, הרווחת אותם. הם עלו לי תשעה פֶּנִי שלמים."

 

 קרן האור נוסעת בתוך היהלום

בימים עברו לא נהנו בני-האדם ממלוא יפעתם של היהלומים, כבימינו. יהלומים לא בוקעו ולא לוטשו. מלבד ניקוי חיצוני וליטוש פרימיטיבי, הם נותרו כפי שהיו בעת הימצאם. רק במאה הארבע-עשרה החלו ההודים גם ללטש את יהלומי הגלם, בכדי להעניק להם ברק. לאחר מכן החלו ללטש יהלומים בוונציה, ואז, ב-1550, באנטוורפן, שבבלגיה. באנטוורפן נולד האיגוד המקצועי הראשון של לוטשי יהלומים והיא נותרה מאז מרכז עולמי של האש הקרה.

יופיו של היהלום מתגלה, במלוא יפעתו הנהדרת, כשמלטשים אותו כראוי. אם הליטוש הוא טוב ומדוייק יגרמו הפאסטות – המשטחים המלוטשים בשיפועים שונים ומחושבים – לכל קרן אור הנכנסת לתוך היהלום, להישבר. קרן האור נוסעת בתוך היהלום ממשטח למשטח, נשברת לצבעי הקשת כמו במינסרה משוכללת, ופורצת החוצה, מן המשטח העליון, באשד של צבעים מבהיקים.

משאת הנפש של מי שעוסק ביהלומים היא יהלום חסר צבע, שקוף לחלוטין ונקי מכל פגם. זהו היהלום המבוקש והנדיר מכל, כי בו קרן האור נוסעת, נשברת, מוחזרת ויוצאת החוצה באופן המושלם. רק מאות אחדות – מן היבול העולמי השנתי של כ-140 מיליון קרט – הם יהלומים המתאימים לתיאור שלעיל. וגם מאלה, נותר רק כחצי ממשקלם אחרי החיתוך והליטוש. אבל היהלומים האלה, לעומת סמלי עושר רבים אחרים, הם לנצח. יש להודות, יהלום 'סוליטר' (solitaire – יחיד) גדול ומושלם, הוא מראה משובב עין ונפש, שאך מעטים כמותו.

החומר הקשה ביותר בעולם

"יהלומים הם ידידיה הטובים ביותר של אשה," שרה מרילין מונרו. ומישהי עוד חיזקה ואמרה, "מעולם לא שנאתי גבר עד כדי להחזיר לו את היהלומים שהעניק לי." אבל, מאחורי כל התהילות, מסתתרת אמת פיזיקלית פשוטה; היהלום הוא, בסך הכל, חתיכת פחם. חתיכת פחמן טהור שהתגבשה. ובעברית, חתיכת פחמן דחוסה. אבל, ממש ממש דחוסה. כן, זהו אותו הפחמן של הפחמים של המנגל, ושל הגראפיט שבעפרון. אם תיקח פחם נקי ותדחס אותו חזק – חזק! – תקבל יהלום. כך נוצרו היהלומים בטבע. מה שמראה שמלחץ נכון יכול לצאת דבר טוב.

היהלום הוא החומר הקשה ביותר שיש בטבע והוא נקבע כקנה המידה לקשיותם של חומרים, כשהוא מכהן כדרגה 10 העליונה בסולם הקושי הקרוי 'מו' (Moh). דרגת קשיותם של כל שאר החומרים נקבעת על פי קושיים היחסי לעומתו. זאת היא הסיבה לשם שניתן ליהלום ביוונית –  'Adamas', שפירושו הבלתי מנוצח. Adamas הוא מקור המילה Diamond ובשפות אחרות Diamant, Diamante וכיוצא באלה. הודות לקושיים, יהלומים הם – בתאוריה – נצחיים. לא בִּכדִי אמר עליהם יוצר דמותו הספרותית של ג'יימס בונד, אִייֶן פלמינג (Ian Fleming 1908-1964)), "יהלומים הם לנצח". לכן גם שנונה כל כך אמירתו של מארק טוויין, "בואו לא נהיה קטנוניים מדי. יותר טוב שיהיו לך יהלומים ישנים מיד שניה, מאשר שלא יהיו לך בכלל."

יהלום הוא, בעצם, מולקולה אחת – עצומה בגודלה – של פחמן. יהא גודלו של היהלום אשר יהיה, הוא כל כולו מולקולה אחת המורכבת מאטומי פחמן. המבנה ההנדסי של המולקולה הזאת מורכב מאטומים המסודרים במבנה של גבישים איזומטריים, בעלי צורת טטראהדרון משוכלל – שזה גוף בעל ארבע צלעות – פירמידה שבסיסה משולש. בכל אחד מארבעת קודקודי הפירמידה הזאת נמצא אטום פחמן. כל טטראהדרון מחובר לאלה שלידו. זהו מה שמקנה ליהלום את קשיותו המדהימה. שני מופעים של הפחמן מייצגים את שני קצות קשת קשיות החומר. בעוד הפחם הרגיל נמנה עם הרכים שבחומרים, הנה היהלום הוא החומר הקשה ביותר שיש. קושיו של היהלום נובע, כאמור, ממבנהו הגבישי המיוחד. מבנה גבישי זה, הוא גם המאפשר לבקע את היהלום בקלות יחסית, ולקבל שניים או יותר חלקים, בעלי משטחים חלקים.

 לחץ פיזי לא מתון

ברור על מה חושב האדם כשהוא קורא שאפשר ליצור יהלומים על ידי לחץ. "ניקח פחם," אומר האדם לעצמו, "נדחס אותו, ונחייה באושר ובעושר, עד העצם." זה נכון, אבל לא לגמרי. בכדי ליצור יהלום מפחם רגיל דרוש לחץ של כ-100,000 אטמוספרות בחום של 5000 מעלות. וזה לא משהו שאפשר להשיג על ידי צעקות.

לא מעט חברות ניסו לייצר יהלומים מלאכותיים על ידי לחץ, אבל היה צורך בחברת ענק, שתוכל להשקיע את הדרוש לכך. ב-1955 הוכתרו מאמציה של חברת 'ג'נרל אלקטריק' האמריקנית בהצלחה, והיא הפיקה יהלומים מלאכותיים באמצעות הפעלת לחץ אדיר וחום גבוה על גוש פחמן נקי. מחיר הפקת היהלומים באופן זה הוא גבוה, ואיכותם היא כזאת שלא משלמים בעבורם כמו בעבור יהלומי הג'ם הטבעיים הנהדרים. אבל, הם יהלומים לכל דבר. מאז 1960 מיוצרים יהלומים סינתטיים על ידי חברות המתמחות בכך. הם דומים מאוד ליהלומים הטבעיים, אבל לא לגמרי, ולמעשה אין ביניהם יהלומים באיכות גֶ'ם. היהלומים האלה לא משמשים לתכשיטים, אלא כ'בורט' (bort – יהלומים לתעשיה) בעיקר בתעשיות השונות שבהן זקוקים לחומר קשה; לחיתוך, לעיצוב, לליטוש ולהשחזה. יתרה מכך, ב-1990 הומצא תהליך שבו מייצרים יהלומים מלאכותיים שהם קשים אפילו יותר מן היהלומים הטבעיים!

 על אחת כמה וכמה אמונות טפלות

יהלומים – כמו כל כך הרבה מאוד דברים בעולמנו –  הלכו תמיד עם המון אמונות טפלות. בני האדם ייחסו לרבים מן היהלומים כוחות מאגיים, רעים וטובים. אני חושב שלא יהיה זה מופרך להניח, שייחוס מוניטין רע או טוב ליהלומים קשור הרבה יותר לרצונם של בעלי היהלומים לשמור אותם או למכור אותם, מאשר לאמונה בשטויות. אלה שלא היתה להם כל כוונה למכור הפיצו אגדות על מזל רע בכדי להרחיק ידיים חמדניות, ואלה שרצו למכור הפיצו שמועות על מזל טוב, בכדי למשוך קונים ולשפר מחיר.

היוונים הקדומים האמינו שיהלומים הם דמעות של אלים. הרומאים האמינו שיהלומים הם שבבים של כוכבים נופלים. ההודים האמינו שיהלומים אוצרים בקרבם כוחות מיוחדים וחוכמה, ושיבצו אותם כעיניים בפסלי האלילים שלהם. קדמונינו שיבצו את היהלום כאחד משתיים-עשרה אבני החושן באֵפוֹד של הכהן הגדול.

אצילי אירופה האמינו שיהלומים יכולים לסתור נבואות אסטרולוגיות שליליות. כן, מי שמאמין בשטות אחת, אין סיבה שלא יאמין גם באוילות שכנגד. לפילוסוף היווני אפלטון היתה אהבה לא-אפלטונית ליהלומים והוא עסק בהם לא מעט, החל בצד הגאומטרי שלהם וכלה באמונה שיש להם נשמה ושהם בעצם התגלמויות של ישויות שמימיות. עמים לוחמניים האמינו, שיהלומים מעניקים לגברים שעונדים אותם אומץ לב והגנה מפני מוות בקרב. העובדה שלוחמים ענודי יהלומים מצאו את מותם, בכל מלחמה, בכמויות סיטוניות, לא עירערה כמובן את האמונה בכך. כי ככה זה עם אמונה. אנשים האמינו תמיד שיהלומים משפרים את האהבה, ואמרו אפילו שחודי חיציו של קופידון עשויים מיהלומים. מי אמר? סביר שסוחרי יהלומים. וכמובן שתמיד היה גם, הקלף שאף פעם – אף פעם! – לא חסר מן החבילה; האמונה שענידת יהלומים משפרת את הכושר המיני.

כיום נהוג שגבר המבקש את יד אהובתו, מציע לה אירוסין, או נישואין, בהגישו לה טבעת ובה יהלום 'סוליטר', כשהוא כורע על ברך. ככל הידוע, הנסיך האוסטרי מקסימיליאן היה החלוץ בעניין מיסוד האירוסין על ידי טבעת יהלום לארוסה, כאשר העניק למארי מבורגונייה טבעת משובצת ביהלום סוֹליטֶר כאות לאירוסיהם. הוא ענד את הטבעת לקמיצה השמאלית שלה, משום שלפי אמונה קדומה יש בה וריד ההולך הישר אל הלב. הוריד הזה קרוי בלטינית 'וונה אמורה' (vena amore) – וריד האהבה.

סוחרי יהלומים קידמו תמיד את האמונה שיהלומים מרפאים מחלות, או מונעים אותן. והעשירים קנו את השטויות ואת היהלומים. מלכים ענדו אותם להתפאר ולהפגין את עושרם. סופרים ומשוררים סיפרו תהילתם, וקשרו בהם מזימות לרוב, החל בביתיוֹת וכלה בבינלאומיות. כוכבות קולנוע וסתם עשירים הפגינו בעזרת יהלומים עד כמה הם מצליחים ומוצלחים.

ארבעת האCים

יהלומים הם אחד הדברים היקרים ביותר עלי אדמות. חופן יהלומים טובים שווה הרבה הרבה יותר מאשר חופן דולרים. ארבעה מרכיבים קובעים, במשולב, את ערכו של יהלום. הם ידועים כארבעת ה-C, 'The 4 C's': Carat weight, Cut, Color, Clarity. דהיינו; המשקל בקרטים, החיתוך, הצבע, והנקיון.

 המשקל – Carat weight

רוב בני-האדם לא שואלים למשקלו של יהלום, אלא מה הגודל שלו. מה שקובע את הגודל, הוא כמובן המשקל. משקלם של יהלומים נמדד בקרטים. מקור המונח קרט (Carat) הוא כנראה מערבית, ופירושו גרעין חרוב. איזו מין אמונה טענה שכל גרעיני החרובים, באשר הם, הינם בעלי משקל זהה. קרט הוא, כאילו, משקלו של גרעין חרוב מצוי, והוא שווה לחמישית הגרם – 0.2 גרם. את הקרט מחלקים ל-100 'נקודות'. מכאן, כשאומרים על יהלום שהוא בן 50 נקודות, הכוונה היא שהוא שוקל חצי קרט. ויהלום של 5 נקודות שוקל 0.05 קרט. אין לבלבל בין הקרט (Carat) של היהלומים ואבני החן, לקרט (Karat) של הזהב, שהוא משהו אחר לגמרי.

היהלום הגדול ביותר שנמצא אי פעם הוא ה'קולינאן' ששקל 3,106 קרט. רק בכדי שנדע להעריך נכונה מה זה 3,106 קרט – במונחים שכולנו מכירים טוב יותר, הפירוש הוא 620 גרם. למעלה מחצי קילו! יהלום! בערך כמו אשכולית. אם אתה זורק אותו על מישהו אתה שובר את הבורסה, של היהלומים. עם זאת, תעשיית היהלומים לא מזלזלת גם ביהלומים קטנים, אף זעירים. וגם ליהלומים במשקל נקודה, 0.01 קרט, יש שוק עולמי גדול.

 

החיתוך – Cut

בחיתוך מתכוונים בעיקר לליטוש היהלום. נו טוב, מה שווה כל היהלום בלי ליטוש טוב? אמנם שווה הרבה, אבל האמן לי, אם אתה מוצא יהלום לא מלוטש ברחוב, אתה לא נותן בו מבט שני ולא מרים אותו. ליטושו של יהלום תלוי בשניים, בתכנון ההנדסי הנכון ובאיכות הליטוש עצמו, כשהתכנון הוא המרכיב החשוב יותר. תכנון נכון יחשב את מבנה היהלום כך שקרן אור הנלכדת בו תטייל, בפנים, בתוך היהלום, ותוחזר ממשטח מלוטש אחד אל משטח מלוטש שני – כמו ממראות – עד שהיא תישבר ותצא מן המשטח העליון, הקרוי 'שולחן', בכל צבעי הקשת. אם נזכור שביהלום עגול מלוטש היטב, יש עשרות משטחים מלוטשים, נבין שהאור עושה בתוכו טיול מסובך. אם התכנון לא יהיה נכון תצא קרן האור השבורה מן הצד של היהלום או מתחתיתו ותלך לאיבוד. לא חבל לאבד את הקרן? משטחיו המלוטשים של יהלום קרויים 'פַאסֶטוֹת', וברור שככל שיש ביהלום יותר פאסטות, כן הוא מניב שבירת אור טובה יותר וערכו עולה. הפאסטות העליונות של היהלום משמשות כ"חלונות" שדרכם קרני האור נכנסות לתוכו ויוצאות ממנו, והפאסטות התחתונות משמשות כמראות.

המונח 'חיתוך' מתייחס לשלוש תכונות של היהלום המוגמר – צורת היהלום, הפרופורציות של היהלום, ואיכות ליטוש הצלעות ודיוקו. אפשר לחתוך את היהלום הגולמי לצורות השונות המקובלות, כשלכל צורה היתרונות שלה והייחוד שלה. ליהלומי גלם רבים צורת אוקטאהדרון – גוף בעל שמונה צלעות, שזה, בעצם, כמו שני טטראהדרונים מחוברים, כאילו לפי הזמנה. מכה קלה במקום הנכון והאוקטארהדרון נחלק לשני טטראהדרונים שממש מבקשים שילטשו אותם. לפרופורציות של היהלום קוראים גם 'מֵייק' (make). המונח פרופורציות מתייחס בעיקר ליחס שבין קוטר היהלום העגול לגובהו, וליחסים שבין הפאסטות. היחס הזה מבוטא בנוסחה קבועה וברורה. סטייה מן הנוסחה הזאת – כשיהלום הוא גבוה מדי (deep cut – חיתוך עמוק) או שטוח מדי (shallow cut – חיתוך רדוד) – תוריד במידה רבה מיופיו של היהלום. האור אמנם משחק בתוך יהלום כזה, אבל הוא נופל החוצה בדרך. פרופורציות לא נכונות יניבו יהלום 'אוף מייק' (off make), יגרמו לכך ששבירת האור בתוך היהלום תהיה גרועה ושמקום היציאה שלו לא יהיה ב"שולחן" העליון, אלא מן הצד או אף מלמטה. המקצוענים קוראים לזה "נזילת האור". ליטוש גרוע יעוות את האור ויכסה על ברקיו של היהלום. רוב בני האדם מייחסים את מרב החשיבות למשקלו של יהלום, לנקיונו ולצבעו, וכמעט שאינם מתייחסים לאיכות החיתוך. זה מפתה כמובן את היצרנים לחתוך את אבני הגלם כך שיניבו את האבנים במשקל המרבי, ולאו דווקא בעלות הפרופורציות הכי טובות. יהלום באיכות פחותה שהפרופורציות שלו נכונות, הוא הרבה יותר יפה ומרשים מאשר יהלום באיכות גבוהה שחתוך רע. המומחים אומרים שרק יהלום אחד מאלף חתוך כראוי בפרופורציות המניבות את מרב היופי. מי שקונה בשביל הרושם, ילך על הגודל. מי שקונה בשביל ההנאה מן היופי, ילך על החיתוך המושלם.

 הצבע – Color

מה שאנחנו מחפשים, זה יהלום שקוף לגמרי וחסר צבע לחלוטין, כי אז לא יפריע דבר לקרן האור בטיולה בין הפאסטות, בתוך היהלום, עד ליציאה עתירת הצבעוניות שלה. ככל שיש ביהלום יותר צבע כך תתקשה הקרן לטייל בפנים בנוחות ובקוים ישרים. שבירתה תושפע, לרעה, מן הצבע שביהלום. וכשהיא תצא היא תהיה פגומה במידה ששקיפות היהלום אינה מוחלטת. פעם קראו לצבע אידאלי 'בּלָאוּ וַייס', כחול-לבן. אבל שימוש מופרז, מוגזם, ולא הגון הפך אותו לבלתי אמין, והוא יצא הלכה למעשה מכלל שימוש. רק ותיקי הותיקים מוסיפים להשתמש בביטוי 'בלאו וייס', מתקשים להתנתק ממנו.

טבלת הצבעים המקובלת, מתייחסת רק לכיוון הצהוב. הגדרות הצבעים ביהלומים הן מדוייקות מאוד ומצויינות באותיות לטיניות כש-D היא הדרגה הטובה ביותר, ו-Z היא הפחותה שבהן. הצבע הטוב ביותר הוא לבן, כשהכוונה ב'לבן' היא לחוסר כל צבע – שקיפות מוחלטת. אין מתחילים באות A, כאילו רמזו לכך שאין דבר מושלם. דרגות השקיפות הן כדלהלן:

D – לבן יוצא דופן, קרוב לשלמות

E – לבן יוצא דופן

F – לבן נדיר מאוד

G – לבן נדיר

H – לבן

I – לבן, לא לגמרי

J – לבן, בעייתי מעט

K – לבן עם עקבות של צהבהבות

L – לבן עם עקבות ניכרים יותר של צהבהבות

M, N, O, P, Q, R – האותיות האלו מציינות מידה הולכת וגדלה של גון צהוב

S, T, U, V, W, X, Y, Z – מציינות צהוב בהיר ההולך וכהה.

יהלום חסר צבע לחלוטין קרוי לבן, אף כי אינו לבן אלא שקוף. הוא קרוי גם 'יהלום מן המים הראשונים' (diamonds of the first water). אבל רבים מן היהלומים אינם כאלה. יש, ביהלומים, כאלה שניכר בהם גוון קל של צבעוניות, ויש בהם שהינם צבעוניים ממש. יהלומים בעלי גוון בהיר – כחול, ורוד, אדום, אפור, סגלגל וכתום נמנים עם המבוקשים מאוד. יהלומים שהם ממש צבעוניים קרויים 'פֶנסִי' (Fancy – מקושט, לא רגיל). יש צבעים – כמו משפחות הצהובים והחומים – הגורעים ממחיר היהלום, ויש – כמו ורודים, אדומים וכחולים המעלים את ערכו. הנדירים מכל הם היהלומים האדומים.

 הנקיון – Clarity

המונח נקיון מתייחס לאיכות השקיפות של היהלום. ביהלומים, ובאבני חן בכלל, עלולים להיות פגמים פנימיים, שמקורם ב'הילכדות' של גורמי פסולת זעירים, ובהיכלאות של מינרלים שונים בתהליך היווצרותם. אלה קרויים באנגלית 'Inclusions'. בעברית הם קרויים 'תכלילים', אלא שבענף היהלומים מדברים בז'רגון המקצועי ולא כל כך משתמשים בעברית. מלבד אלה עלולים להיות ביהלומים סדקים פנימיים. אם הפגמים הם מיקרוסקופיים אזי הם אמנם לא ייראו לעין, אך סביר שהם יפגמו בשבירת קרני האור – שלא תהיה מושלמת – ובודאי במחיר. אם הפגמים נראים בעין בלתי מזויינת, היהלום ייחשב לנחות יותר. בסדקים רציניים עלולה להיות אפילו סכנה לשלמותו של היהלום. את מידת הנקיון של היהלום בודקים בהגדלה פי עשרה, ומציינים בסימונים הבאים:

Fl – נקי לחלוטין (Flawless)

IF – נקי בפנים, פגמים חיצוניים מזעריים (Internally Flawless)

1VVS – פגמים פנימיים קטנים מאוד מאוד (Very Very Small Inclusions)

2VVS – פגמים פנימיים קטנים מאוד מאוד (Very Very Small Inclusions)

1VS – פגמים קטנים מאוד (Very Small Inclusions)

2VS – פגמים קטנים מאוד (Very Small Inclusions)

1SI – פגמים קטנים (Small Inclusions)

2SI – פגמים קטנים (Small Inclusions)

1P – פגמים הנראים בקושי בעין בלתי מזויינת (Piqué 1 – מרובב, נראה לעין)

2P – פגמים הנראים בעין בלתי מזויינת (Piqué 2)

3P – פגמים הנראים היטב בעין בלתי מזויינת (Piqué 3)

ובכדי להעמיד את אלה בפרופורציה: יהלום Fl בגודל קרט, עולה בערך פי עשרה מיהלום 3P בגודל זהה.

 צורות היהלומים

הצורה הנפוצה ביותר של יהלומים היא העגולה, אבל אפשר לחתוך יהלומים בצורות נוספות. העיקריות שבהן נחלקות לשתיים, סימטריות ושאינן סימטריות. הנפוצות שבצורות הסימטריות הן:

'בריליאנט' (brilliant, round) העגולה. זאת היא הצורה הנפוצה ביותר ביהלומים המלוטשים. הבריליאנט הקלאסי הוא בעל 58 פאסטות – 33 מהן הן בחלק העליון, מעל ל'גֶרדְל' (girdle – חגורת בטן, אמצע היהלום) ו-25 מתחתיו. אבל, יהלום בחיתוך עגול גם יכול להיות בעל פחות פאסטות, ואף בעל 18 צלעות בלבד, שאז קוראים לו 'סינגל קאט' (single cut – חיתוך יחיד); הוא גם יכול להיות בעל יותר פאסטות, כמו 76 פאסטות, שאז הוא קרוי 'זיניה' (Zinnia); 'גבריאל' עם 105 פאסטות (!); ו'ריג'נסי' עם 144 (!!) פאסטות – מה שיוצר, במיטבו, אשד של אור שקשה כמעט להביט בו.

'מרקיז' (marquise) שהיא אליפטית עם קצוות מחודדים;

'אובאל' שזו צורת אליפסה קלאסית.

'אמרלד' (emerald) – מלבנית עם פינות קטומות.

'באגט' (baguette) – דומה לאמרלד אבל פחות מוארכת ממנו.

'כרית'- שהיא צורה רבועה עם פינות קטומות.

הצורות הלא-סימטריות המקובלות של יהלומים הן 'אגס' (pear) הקרוי גם 'טיפה', 'דמעה' או 'טיפת דמעה' (tear drop); ו'לב' (heart).

עם הצורות האחרות, הפחות נפוצות, נמנות –

פרינצס' (princess) – יהלום מרובע לגמרי

'רוו'ז' (Rose – שושנה) – יהלום משושה, בעל 61 פאסטות

'סאנפלאואר' (Sunflower – חמניה) – יהלום משושה-מוארך, בעל 43 פאסטות

'מאריגולד' (marigold – ציפורן-חתול) – יהלום מתומן, בעל 73 פאסטות

'טריליון' (trillion) – יהלום משולש.

מגֶלֶם לברבור יפהפה

יהלום גולמי קרוי 'ראף' (rough – גלם). מה שאנו רוצים הוא להוציא מן היהלום הזה הינו יהלום 'ג'ם' המתאים לשימוש כתכשיט או בתכשיט. מכיוון שיהלומי הגלם לא באים בדרך כלל בצורה אידיאלית, לפי הזמנה, חותכים מיהלום גולמי שניים-שלושה יהלומים קטנים יותר שצורתם נכונה, ושאותם אפשר לעבד ליהלומים טובים. מומחה מתכנן איך, היכן ולכמה חלקים היהלום יחולק, ואז חותכים אותו על ידי ביקוע באיזמל מיוחד, בניסור, או בקרן לייזר.

המומחה נקרא 'מְנַקֵד'. המומחיות שלו מתבטאת בכך שהוא יודע לראות בעיני רוחו את האבן המיטבית שגרה בתוך הגלם. את הברבור היפהפה שיגיח מתוך הברווזון המכוער. זה יכול להיות יהלום אחד, שניים, שלושה, ולעיתים אף יותר, לאו דווקא בצורות זהות. הוא יודע, למשל, לראות באבן הגלם שלוש אבנים, שאחת מהן עגולה, שניה מרקיזה ושלישית אמרלד. הכל לניצול המיטבי של פוטנציאל הגלם. המנקד מסמן בעט מיוחד קו למנסר, ה'קאטר' (cutter – חותך). הקאטר מגייס את כל מומחיותו בכדי להבטיח שהפאסטות יהיו ממוקמות כך שמקסימום מקרני האור החודרות ליהלום יצאו ממנו החוצה מבעד ל"שולחן" ולפאסטות העליונות. לפעמים אבן הגלם כבר באה עם חריץ מוכן מן הטבע במקום המתאים, אז נותן שם המומחה מכה קלה בסכין מיוחד, והיא נבקעת כמו לפי הזמנה. אחרי החיתוך הראשוני, היהלום מוכנס למחרטה (lathe), היכן שהוא נחרט לצורתו הכללית על ידי חֶרֶט בעל ראש יהלום. כעת מגיע שלב הליטוש העדין, הסופי, המושלם. בכדי ללטש יהלום לוחצים אותו אל משטחו של דיסק ברזל המסתובב במהירות. פני הדיסק מכוסים בשמן זית ובאבקת יהלומים. כמו שצבת בצבת עשויה, כן יהלום ביהלום עשוי. הליטוש הנכון הוא זה אשר, יותר מכל, מוציא לאור – תרתי משמע – את היופי, את האש, את הברק, את הזוהר, ואת הקשת הגלומים ביהלום.

 וודקה און דה "רוקס"

ובאשר לתחזוקה. לא מחזיקים תכשיט יהלום בערבוביה עם תכשיטים אחרים. בהיות יהלומים הדברים הקשים ביותר עלי אדמות, הם שורטים מתכות ואבנים יקרות, ואף זה את זה. חרף היותם כה קשים, יהלומים הם שבירים. פגיעות מכניות עלולות להתיז מהם שבבים, בעיקר מן הפינות החדות שלהם, ואף לבקע אותם לחלקים.

נקיון היהלום הוא חיוני ליופיו. היפה והמושלם שביהלומים לא יוכל להעניק את חינו אם לא יהיה נקי לגמרי. הכי בטוח לניקוי יהלום, זה למסור אותו למקצוענים. לא, לא לניקוי יבש, אלא לתכשיטן. אפשר לרחוץ יהלומים בתמיסת סבון חמימה, בתמיסת חצי-חצי של מים ואמוניה, וב… וודקה און דה רוקס. אני לא צוחק. מישהי גילתה פעם שתכשיט יהלום שנפל לתוך הוודקה שלה, יצא נקי למהדרין. השריית היהלום בוודקה – הכי טוב ב'אבסולוט', סתם, סתם – תנקה אותו יפה. ומכיוון שאחד מכינויי החיבה של יהלומים הוא 'רוקס' (rocks – אבנים), אזי יש לנו כאן וודקה און דה רוקס רוקס.

ליהלומים יש נטיה מסתורית לחמוק ממסגרות התכשיטים שבהם הם משובצים. כדאי למסור תכשיטי יהלומים מעת לעת לצורף או לתכשיטן בכדי שיבדוק  את תקינות תושבת השיבוץ ואת אחיזתה. ומילה של אזהרה. יהלום הוא פחמן. הוא אמנם לא ניצת בקלות, אבל שריפה בטמפרטורה של 900 מעלות תותיר ממנו רק ערימונת קטנה של אפר.

שניפגש בדברים הטובים.